| משרד החקלאות |
|||||||||
| קצב זוחל של סגירת הפערים |
|||||||||
|
|||||||||
| בהשוואה לשנים קודמות: משרד החקלאות הגדיל משמעותית את תקציבו לפיתוח לחקלאים הערבים מ- 2.2% בשנת 1999 ל- 8.4% בשנת 2002. |
|||||||||
|
|||||||||
| החקלאות היא אחד מענפי המשק הנמצאים בנסיגה, באופן כללי. אך עיקר הבעיה התפעולית של החקלאים - ידיים עובדות - אינה דווקא נחלת החקלאות הערבית, נהפוך הוא. הבעיה העיקרית ממנה סובלים החקלאים הערבים היא העדר תשתיות ופיתוח. קצב סגירת הפערים - הדוגמא של ענף פטם לול: משרד החקלאות מציג את ענף פטם הלול כדוגמא של התקדמות בסגירת הפערים. ואולם, כאשר מתבוננים מקרוב מתבררת תמונה מאכזבת: בשנת 1999 היו כ- 3000 מכסות לפטם-עוף, מתוכו 1031 לולים פעילים. מכסה אחת בלבד היתה למגדל ערבי, אך לולו לא היה פעיל. בשנים 2000-2001 חלה ירידה של כ- 15% במספר הלולים הפעילים. בשנת 2001 חילק משרד החקלאות 10 מכסות לייצור פטם לחקלאים ערבים. בשלב זה מצויים 4 לולים בהקמה, כאשר המשרד עזר בתכנון הלולים ובאישור לבנייתם. בשנת 2002 היו כ- 140 פניות (כולן של ערבים), מהן אושרו ויחולקו 55 מכסות למגדלים, כולם ערבים. תרשים מס' 3: קצב סגירת הפער בין חקלאים יהודים וערבים (מיכסות לול-פטם) |
|||||||||
 |
|||||||||
| אי-נגישות למשאבי המשרד משרד החקלאות הוא זה שמחלק את המכסות לייצור חקלאי ולמעשה הוא כעין זכיונות יצור, וכך גם בלולים. באופן מסורתי, במשך למעלה מחמישים שנה, חולקו מכסות הייצור החקלאי כגון ביצים, חלב וגידולים חקלאיים שונים, על פי מפתח פוליטי-מפלגתי או ארגוני. כך, למשל, במועצת החלב, במועצת הפירות או במועצת הלול לא יוצגו חקלאים ערבים, כמו נציגי תנועות ההתיישבות השונות, וחקלאים פרטיים יהודים שאף הם מאורגנים. היסטורית, היו הארגונים החקלאיים בנויים עוד לפני קום המדינה, במסגרת החברה האזרחית היהודית תחת השלטון הבריטי. עם הקמת המדינה הפכו מוסדות רבים למוסדות מדינה, אך החקלאים הערבים, שהפכו בינתיים בעלי אזרחות ישראלית, לא שותפו במבנים הארגוניים הללו. היות שהחקלאים הערבים לא שותפו, הנגישות של החקלאי הערבי למכסות הייצור היו חלקיות בלבד, והמחויבות של משרד החקלאות מקדמת דנא היתה לחקלאים היהודיים הכבר מאורגנים. כך נבנתה הנגישות של החקלאי היהודי המשפחתי (מושבים ומושבות) או השיתופי (קיבוצים), אל המקור של חלוקת המכסות. חלק גדול מהחקלאות האינטנסיבית יותר שבידי חקלאים ערבים, זו אשר משאבי המדינה יכולים להעלות אותה בדרגות רבות, נמצאת בעיקר באזור המשולש. למרות בעיות הקרקע באזור זה (אשר מחריפות בגין התכנון של כביש חוצה-ישראל) ניתן להציב אותה בשורה אחת עם החקלאות המפותחת שבידי החקלאים היהודים. הבעיה העיקרית כאן היא, שאזור זה אינו נכלל כאזור עדיפות לאומית בשל קירבתו הגיאוגרפית למרכז. עבור החקלאים הערבים במשולש אין כל יתרון בקרבתם למרכז, שכן הקרבה לצלחת של משאבי הפיתוח החקלאי, היא אינה תוצאה של קירבה גיאוגרפית למרכז, אלא תוצאה של נגישות ארגונית למקבלי ההחלטות בממשל. הענקת מעמד של אזור עדיפות לאומית היא מקרבת אל המשאבים של המדינה, על פי מדיניות הממשלה. למרות קירבתם הגיאוגרפית של האזרחים הערבים באזור המשולש למרכז, הם חיים בספר האזרחי-חברתי-כלכלי המרוחק ביותר של מדינת ישראל, והגיע הזמן לקרב אותם למרכז באמת. על משרד החקלאות להציב כיעד את הפיכת אזור המשולש לאזור עדיפות א' לצורך פיתוח החקלאות. |
|||||||||
|
|||||||||
 |