מעקב שנה שניה-2002

מעקב שנה שניה

תכנית החומש לקידום מערכת החינוך הערבית בישראל

בכר עואודה

בשנת 2000 החל משרד החינוך ביישום "תוכנית החומש" לקידום מערכת החינוך במגזר הערבי, בהתאם להמלצות שלוש ועדות ממלכתיות שבדקו מצב החינוך הערבי: ועדת בן פרץ, לבדיקת מערכת החינוך הערבי (1998); ועדת כץ, לבדיקת מערכת החינוך הבדואי בנגד (1998); וועדת גולדשטיין, הועדה לבדיקת מצב מערכת החינוך הבדואית בצפון (1998). על פי הערכות שבוססו על ידי ועדת המעקב לענייני חינוך שליד ועדת המעקב העליונה של הערבים בישראל, עלות יישומן של המלצות שלוש הוועדות גם יחד מגיעה לכ- 1.5 מיליארד ש"ח, אך בפועל תוקצבה תכנית החומש על ידי הממשלה בסכום של 250 מיליון ש"ח בלבד לחמש שנים. התקציב מיועד לפעולות שיביאו לצמצום פערים בין מערכת החינוך היהודית לערבית והבטחת שוויון הזדמנויות בין בוגרי שתי המערכות. התכנית אינה מתייחסת לכל נושא הפערים בתשתיות החינוכיות והמתקנים החסרים במגזר הערבי.

עם התחלת יישום התכנית היו תגובות נזעמות בקרב אנשי חינוך ערבים, אשר לא הרגישו שותפים בתכנון או בביצוע התכנית. כעת, שנתיים לאחר תחילת ההפעלה של התכנית, חלק גדול מציבור המורים עדיין אינו מעורב בתהליכי העשיה בתכנית החומש, ובנוסף לכך, בדיקה שלנו מראה כי חלק גדול מהמורים אף אינו יודע מהם המטרות והיעדים של תכנית זו.
בחודש אפריל השנה העברנו שאלות לדובר משרד החינוך ולגורמים שונים בממסד. עד העברת החומר לדפוס לא קיבלנו כל תשובה לשאלותינו, ולכן המידע להלן מסתמך על פירסומי משרד החינוך ועל תחקיר שטח שערכנו. להלן נתייחס למספר מרכיבי יסוד של התכנית, לדרך שבה התכנית מבוצעת בשטח, על דברים שעלו בימי עיון וכנסים אשר נערכו על יד ועידת המעקב לענייני החינוך הערבי.

א - תקציב תכנית החומש:
למרות העובדה כי תוכנית החומש בצורתה הנוכחית אינה עונה על כל הצרכים של מערכת החינוך הערבית ואינה פותרת קיפוח מתמשך של 5 עשורים, קיצץ משרד החינוך גם בסכום הקטן שייעד להפעלת התכנית: עפ"י התכנית (חוברת משרד החינוך מנובמבר 2001), אמור המשרד להקציב סכום של 50 מיליון ש"ח בשנת 2001 וסכום דומה בשנת 2002. בפועל תוקצבה התכנית בשנת 2001 ב- 41 מיליון ש"ח וב- 2002 ב38- מיליון ש"ח בלבד. ברור כי כבר כעת יש גירעון של 21 מיליון ש"ח ביישום התכנית, כך שיש פגיעה גם במידת השגת המטרות והיעדים שמשרד החינוך הציב לעצמו.

בכל שנה מוקצים כ- 40% מתקציב תכנית החומש לחינוך מיוחד. נושא זה חשוב בפני עצמו ודורש טיפול מיידי, אך אין הוא מתיישב עם המטרה העיקרית של התכנית שהיא צמצום פערים בהישגים בין ערבים ויהודים. נראה כי תקציב תכנית החומש משמש כאן צינור להעברת תקציב לנושא שונה לגמרי.

ב - דרכי היישום של התכנית:
בחרנו 9 נקודות דרכן נבחן את יישום התכנית בשנה זו:

הכנת תכנית בית ספריה: על פי המודל של משרד החינוך, יש להקים ועדת הגוי יישובית, וועדת הגוי בית ספרית. בפועל בחלק גדול מהישובים אין ועדת הגוי יישובית, ובחלק גדול מבתי הספר אין ועדת הגוי בית ספרית. כך נופל הנטל הכבד בתחום זה על מנהל בית הספר. מנהל בית הספר עם צוות המורים אמורים להכין תכנית בין ספרית המשקפת את הצרכים, החזון, היעדים ומטרות של בעלי העניין: משרד החינוך, הרשות המקומית, ההורים והתלמידים. בפועל, מגיעות התכניות כחבילה סגורה בצורת קורסים לתלמידים חלשים, אשר אמורה להיבחר על ידי בית הספר. כך יוצא שבפועל התכנית הבית ספרית צריכה להתאים עצמה לתכנית החומש, ולא להיפך.

המורים המתערבים: התכנית מתבצעת בימי סוף השבוע, או לאחר מערכת השיעורים הרגילה, על ידי מעורבים חיצוניים ואין מגע בין המורים המתערבים לבין המורים הקבועים. בבדיקה שערכנו, אף מתברר כי חלק גדול מהמורים לא עברו הכשרה מיוחדת והם חסרי נסיון בעבודה עם ילדים וחלשים.
נראה כי בתנאים אלה, לא יוכל משרד החינוך להכניס שינויים בשיטות ההוראה בבתי הספר, ובוודאי לא יצליחו צוותי המורים הקבועים להטמיע ההצלחות שיושגו במסגרת תכנית החומש.

פריסת התכנית: בשנת התקציב 2001 הופעלה התכנית ב- 242 בתי ספר בכל הרמות, וב- 2002 היא מתוכננת לפעול ב- 301 בתי ספר. במגזר הערבי קיימים היום כ- 605 מוסדות חינוך, כלומר, על פי תהליכי היישום של התכנית, ניתן לראות בברור כי התכנית טרם יושמה בכמחצית מבתי הספר במגזר הערבי. במעבר בין 2001 ל- 2002 הכניס משרד החינוך לתכנית רק ל59- בתי ספר חדשים.

הקריטריונים להכללת בתי ספר עדיין אינם ברורים. בתי ספר שאינם משתתפים בתכנית אינם יודעים האם ומתי יצורפו, וכך אינם יכולים להיערך לקראתה. חלוקת השעות לבתי הספר מתבצעת על פי קריטריונים שלא פורסמו, אינם ידועים למנהלי בתי הספר, והם נחלתם של מפקחי משרד החינוך בלבד.

שותפות: שרת החינוך, לימור לבנת, נתנה הוראה למנכ"לית המשרד ולמנהלי האגפים לא לשתף פעולה עם ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי, ואסרה על המשך קיום מפגשים בנושא יישום תכנית החומש ונושאים אחרים של המגזר הערבי. החלטה זו אינה מובנת ואינה מקובלת על אנשי חינוך במגזר הערבי, ומחזקת את תחושת חוסר האונים של הציבור הערבי מול מערכת החינוך.

חשיבות מיוחדת נועדה לשיתוף ציבור היעד בתכנית התערבות ושינוי. אם יש סיכוי כלשהו שתכנית החומש תשאיר חותם חיובי לאורך זמן, הרי שהוא תלוי במידת היכולת שלה לזכות בשיתוף הפעולה של צוותי המורים בבתי הספר ובמערכות התומכות שלהם, דהיינו מחלקות החינוך ברשויות המקומיות וועדת המעקב לענייני חינוך, כגוף תומך חברתי-ציבורי רחב.

היעדר שיתוף פעולה עם הוועדה לענייני החינוך הערבי, אשר מרבית מנהלי מחלקות החינוך בישובים הערבים רואים בה גוף מקצועי מסייע, מקשה עוד יותר על יישום התכנית. כמו כל תהליך שינוי ושיפור, גם תכנית החומש לחינוך חייבת להתבצע בשיתוף אוכלוסיית היעד.

כך , למשל, לעיתים קרובות ההורים אינם שולחים ילדיהם לקורסים בסוף השבוע, וכאשר התכנית מתקיימת במהלך יום הלימודים הם לא מסכימים שילדיהם יצאו מהשיעורים הרגילים לשיעורי התגבור, זאת בשל העדר הסברה ושיתוף של האוכלוסיה בביצוע התכנית.

הטמעה: התכנית אינה כוללת תהליך של הטמעת שינויים. בשיטה הקיימת היום אין בבתי הספר תהליך לימודי ממוסד, מורים מתערבים מגיעים לבתי הספר לאחר הלימודים או בחופשת השבוע, מלמדים קורסים מוגדרים לתלמידים ולאחר סיום הקורס הכל חוזר לקדמותו.
היעדר מערכת אשר תבטיח הטמעה של שיטות חדשות פוגעת ביכולת מערכות החינוך להתחדש. הערך הנוסף של התחדשות בית הספר והכנסת כלים חדשים אינו מובטח בדרך הפעולה הנוכחית של התכנית. הסכנה הגדולה היא, שעם סיום התכנית יחזור המצב לקדמותו כי אין תהליכים של המשך ומיסוד.

הערכה: עד היום טרם פרסם משרד החינוך הערכה והפקת לקחים מהביצוע של התכנית, ומנהלי בתי הספר לא קיבלו מסמכים המראים על היערכות חדשה כתוצאה מהפקת לקחים. נראה כי אין תהליכי הערכה בתוך בתי הספר לכל סוגיית ביצוע התכנית. קיימת חוברת בערבית שנכתבה בנובמבר 2001, אך אין בה מילה אחת על הערכה או הפקת לקחים והיא כוללת מידע סתמי הלקוח מכמה פרסומים ישנים בעברית של משרד החינוך.

העלאת הישגי הבגרות: על פי הנתונים של משרד החינוך, מתוך כלל התלמידים שאינם זכאים לבגרות, ל- 73% חסר מקצוע אחד, ול- 27% חסרים יותר ממקצוע אחד. הפעלת תכנית תגבור בבתי הספר לקבוצות התלמידים הנכונות, יכולה בהחלט להביא לשיפור בתוך הקבוצות הללו.
אחת המטרות העיקריות של תכנית החומש מתמקדת בהעלאת אחוזי הזכאיות לבגרות. המטרה הזו מבורכת בפני עצמה, אך אין היא מהווה הבעיה המרכזית של מערכת החינוך הערבית, וההישגים הנמוכים אינם אלא תוצאה של כשלי המערכת. טיפול בהישגים בלבד משול לטיפול בסימפטומים ולא בבעיות המרכזיות והמהותיות של מערכת החינוך הערבי.
בלי קשר לתכנית החומש מופעלות תכניות של הזדמנות שנייה ומועד ב', אשר בהחלט יכולים להביא לשיפור והעלאה באחוזי הזכאות לבגרות מתוך קבוצות הלומדים בי"ב. הממצאים של מבחני הבגרות של השנה הלימודית הקודמת טרם פורסמו, ונראה כי אכן יהיו שיפורים בנושא אחוזי הבגרות. ממצאי הבגרות של שלוש השנים האחרונות בטרם הופעלה התכנית מראים שיפור קטן כל שנה.
אחת מנקודות החוזק של תכנית החומש היא היכולת להראות תוצאות בזמן קצר יחסית, באמצעות מאמץ מרוכז. אולם, זוהי גם חולשתה, שכן אין די בהישגים קצרי טווח, ויש לבחון את הצלחתה של התכנית בשלב הבא - דהיינו בשלב הקבלה לאוניברסיטה. לכן, מעבר לעליה בשיעור ההצלחה בבגרות, יש למדוד את הצלחתה של תכנית החומש בכך שהיא תביא יותר תלמידים לזכאות בגרות במקצועות הרלוונטיים לקבלה לאוניברסיטה.

לוח מס' 5: שיעורי זכאות לבגרות מתוך קבוצת הגיל (נתונים מאתר משרד החינוך - מדענית ראשית)

מגזר	שנה	קבוצת גיל	אחוז הלומדים בי"ב	אחוז הזכאים לבגרות
יהודי	תשנ"ח תשנ"ט תש"ס	82000 82700 85600	84.16 85.44 83.02	43.07 45.92 45.56
ערבי	תשנ"ח תשנ"ט תש"ס	13700 13200 13900	67.34 73.39 71.18	27.41 31.54 29.95
בדווי הנגב	תשנ"ח תשנ"ט תש"ס	2000 2100 2100	49.65 57.43 62.81	9.60 13.14 16.76
דרוזי	תשנ"ח תשנ"ט תש"ס	2100 2000 2100	76.00 83.70 79.76	29.76 35.35 28.57

זכאות לבגרות וקבלתה לאוניברסיטאות: כדי להתקבל לאוניברסיטה על כל תלמיד לכלול בתוך הזכאות לבגרות דרישות סף: אנגלית ברמה של 4 יחידות לפחות; מתמטיקה ברמה של 3 יחידות לפחות ו4- יחידות בשפת האם (במוסדות כמו הטכניון יש דרישות נוספות במקצועות הריאליים כמו: מתמטיקה, פיזיקה, ביולוגיה וכימיה).

תרשים מס' 12:
עמידה בתנאי הסף לקבלה לאוניברסיטה בקרב הזכאים לתעודת בגרות בשנת 2000 (באחוזים)

נתונים ממרכז אדווה על זכאות לתעודות בגרות לפי יישוב 1999-2000 (ד"ר שלמה סבירסקי ואלון אטקין, יוני 2001), מראים כי בשנת 2000 88.6% מהתלמידים היהודים שהצליחו בבגרות עומדים בתנאי הסף של האוניברסיטאות; 70.4% מכלל התלמידים הערבים עומדים בתנאי הסף; ורק 38.4% מהתלמידים הבדווים בנגב שהצליחו בבגרות עומדים בתנאי הסף.

נשירה: תכנית החומש הנוכחית לא נותנת כלים ומיומנויות לצוותי המורים בבתי הספר להתמודד עם תופעת הנשירה. התמקדות התכנית בהישגים, כפי שהוסבר לעיל, אינו פותר בעיית התלמידים הנושאים המגיעה בנגב לרמות של 40% מכלל קבוצת הגיל ול- 30% במגזר הערבי והדרוזי.

לסיכום:
בדו"ח הקודם של עמותת סיכוי הועלו בעיות מהן סובלת התכנית, אך משרד החינוך לא טרח לענות עליהן. אפשר לטעון ברמה גבוהה של ודאות שתכנית ההתערבות הנוכחית, בדומה לרוב תכניות ההתערבות האחרות הנוגעות לאזרחים הערבים, אינה כרוכה בחשיבה מספקת, בהכנות הולמות, וכמובן לא בתקצוב ראוי. אנשי חינוך מתוך המשרד הם אשר גיבשו את תפיסת היסוד של התכנית, כנראה ללא שיתוף מספיק של גורמי חינוך ערביים: אנשי חינוך, ציבור ורוח או גופים כמו ועדת המעקב לענייני חינוך וראשי מחלקות חינוך ברשויות המקומיות. עובדה זו מעוררת ספק באשר לאפשרותה של התכנית להניע מהלכים חדשים ורעננים, שבכוחם להביא למפנה במצבו של החינוך הערבי.

תכנית החומש פוסחת על כל מרכיבי החינוך הבלתי פורמלי. הנושא לא מקבל ביטוי תקציבי הולם בתקציב הרגיל של משרד החינוך, והוגי תכנית החומש לא השכילו לראות בפוטנציאל הטמון בחינוך הבלתי פורמלי, כמנוף להנעת השינוי במערכת החינוך הערבי. ראוי כי המשרד יקח בחשבון מרכיב זה בעתיד.
שינוי מבני דחוף דרוש, למשל, במערך המינויים לניהול ולהוראה. הפרסומים האחרונים כי השב"כ הוא שקובע מי ימונה או לא לניהול בית ספר, משקפים מציאות של חשדנות, היעדר אמון, והיעדר שותפות. גורמים אלה בלבד כבר עלולים לגרום לאי-הצלחת כל תכנית, לחולל שינוי מהותי במצבו של החינוך הערבי, אך הם נוספים לכל אלה שציינו בסקירה זו.

תכנית החומש לשיפור החינוך הערבי בישראל אמורה להתמודד עם כשלים ובעיות קיפוח של 54 שנים. עם התקציב המיועד והחבילה המוצעת במסגרת תכנית החומש הנוכחית, נראה שזו משימה כמעט בלתי אפשרית.

ראוי כי משרד החינוך יקח ברצינות יתרה את מערכת החינוך הערבית הן במישור התכני והן במישור המבני, וישקיע מאמץ מחשבתי וכספי ראוי למשימה כזאת. התכנית בחרה לקשט את הגג של מערכת החינוך הערבי, דהיינו, לשפר בעיקר את התוצאות של בחינות הבגרות. השינוי הדרוש הוא, כאמור, מבני ותכני, ויסודי בהרבה יותר.