| "תכנית ה-4 מיליארד" - מסלול להמשך האפליה, והחרפתה |
||||||||
| שלום (שולי) דיכטר תחקיר: מולי מלקאר תכנית הפיתוח לישובי המגזר הערבי, או בשמה הפופולרי: "תכנית ה4- מיליארד", נועדה לביצוע בשנים 2000-2004. ביצועה הוכרז בתוך המתח הרב ששרר באוקטובר 2000, ופרסום זה עורר ציפיות רבות. התכנית הוצגה כמענה המעשי הראוי לאפלייה, לאחר שממשלת רבין (1992-1996) הכירה רשמית באפליית האזרחים הערבים. ציון הסכום - 4 מיליארד ש"ח - אשר גם הפך לשמה של התכנית, יצר אשליה כאילו זהו הסכום שיוקצה לטובת האזרחים הערבים מעבר לתקציבים הקיימים. כתוצאה מהציפייה בציבור למהלך מעין זה, או כחלק מיחסי הציבור שנעשו לתכנית, התעוררה בציבור היהודי אשליה כאילו בכך מגיעה לקיצה האפליה המובנית כלפי האזרחים הערבים (וגם התקווה כי בכך יסתיימו טענותיהם של האזרחים הערבים על אפליה). בקרב הציבור הערבי, לעומת זאת, ברור היה כי אין היא עונה על הצרכים, אך ראשי הרשויות הערביות קיבלו אותה בלית ברירה אחרת, כציפור ביד הטובה מעשר ציפורים על העץ. העיון בנתונים שמובאים בפרק זה מלמד באופן כללי כי למרות הפעלת התכנית - אין התקדמות בביצוע הפיתוח בישובים הערביים בישראל, ולהפך, בחלק גדול של משרדי הממשלה יש ירידה בהקצאה לפיתוח בישובים הערביים הרבה מעבר לקיצוץ הכללי בתקציב. עיקר הביקורת שלנו, בדו"ח סיכוי מלפני שנה (יוני 2001), עסק בתפיסות הבסיס של התכנית, אשר מלכתחילה לא שאפה לשינוי המדיניות הממשלתית מן היסוד. הסקירה המובאת להלן, לעומת זאת, עוקבת אחר תחילת הביצוע של התכנית, ומתבססת על נתונים שהעבירו אלינו משרדי הממשלה השונים אודות הפעולות בשנת 2001-2002, ועל נתוני תקציב שנת 2002. אשר למעקב הממשלתי אחר ביצוע התכנית, יש לציין כי צוות ממלאי התפקידים במשרד ראש הממשלה, שהכין את התכנית ועסק בהטמעתה במשרדים השונים, עזב השנה את השירות הציבורי, והאחריות להפעלת התכנית הועברה למנכ"ל משרד ראש הממשלה. תכניות פיתוח שונות בשנים האחרונות: "תכנית ה-4 מיליארד" יועדה לביצוע וניהול של אגף תאום, מעקב ובקרה במשרד ראש הממשלה, בשנים 1999-2002. היא נהגתה ותוכננה בתקופה בה היו על הפרק 5 תכניות פיתוח אחרות: · תכנית "אופק" לטיפול ממוקד בישובים חלשים - 1.13 מיליארד. · תכנית פיתוח מיוחדת לישובי קו העימות - 1.6 מיליארד. · תכנית פיתוח לישובים מעבר לקו הירוק - 0.27 מיליארד. · תכנית פיתוח לישובי הדרוזים - 0.8 מיליארד. · תכנית הפיתוח לישובי הבדווים בצפון - 0.5 מיליארד. בכל התכניות שלעיל, היקף הביצוע עד עתה הוא תקין, חוץ מבתכנית הפיתוח לישובים הערבים (תכנית ה- 4.0 מיליארד ש"ח). עפ"י הנתונים המופיעים בהמשך, הפעלתה של תכנית זו היא חלקית בלבד, וברוב משרדי הממשלה היא נסמכת על תקציבים בהיקף דומה לשנים קודמות או נמוך יותר. ישנם שני הבדלים עיקריים בין התכנית לישובים הערביים לבין 5 התכניות האחרות: 1. איגום של תקציבים הקיימים בלאו הכי, במקום הקצאת תקציבים נוספים ממקורות חדשים ההקצאות לתכניות השונות נסמכו על 2/3 מתקציבי המשרד, שאינם מתוקצבים כרגיל למטרות אלה, אלא היו צריכים להיות מתוקצבים כתוצאה של הסטות פנימיות בתקציב המשרד, ו- 1/3 מתקציב התכנית שיועבר מן האוצר. ההקצאה הכספית לתכנית לישובים הערביים, לעומת זאת, אינה אלא איגום כספים הקיימים כבר בסעיפי תקציב המיועדים בשנים האחרונות לפיתוח ישובי האזרחים הערבים . לכן, לא היה צורך בהסטות פנימיות בתקציבי המשרדים, דהיינו שינוי בסדר העדיפויות. מעבר לסכומים אלה, על פי התכנית, אמור משרד האוצר להעביר כ- 25% נוספים, וההנחה - כאילו אמור המשרד לאמץ את תוספת התקציב הזאת, ולהטמיע אותה כעבור 4 שנים אל בסיסי התקציב שלו - היא תיאורטית בלבד ובלתי מחייבת. בכך, לא איתגרה התכנית את מערך קבלת ההחלטות בתוך משרדי הממשלה, וסדר העדיפויות, אשר מפלה לרעה את האזרחים הערבים בישראל, לא היה אמור להשתנות מן היסוד - אפילו על פי התכנית. 2. סיוע של גורמים לא-ממשלתיים בסקירת תכניות פיתוח שונות במסגרת יום עיון של אלכ"א (הג'וינט) שנערך בירושלים ב- 6 במרץ 2002, אמר אחד הפקידים האחראים על ביצוע תכניות הממשלה, כי חלק גדול מההצלחה של תכניות הפיתוח נזקף לזכות ההיערכות בישובים מקבלי הסיוע. הוא הסביר, כי משניגש נציג משרד ראש הממשלה לביצוע תכנית פיתוח בישוב מסוים, מוקמת לשם כך ועדת היגוי מקומית. בישובים היהודיים ועדת ההיגוי המקומית אינה כוללת גורמים מקומיים בלבד, אלא מיוצגים בה במקרים רבים גורמים מסייעים ברמה הארצית ואף העולמית, כגון: קרן הקיימת לישראל; הסוכנות היהודית; הועד למען החייל וכיוצא באלה ארגונים בינלאומיים וארציים. ארגונים אלה ודומיהם הם חלק מהמערך התומך, הן היהודי-עולמי והן של החברה האזרחית היהודית שהקימה את המדינה. מטבע הדברים, תמיכתם של ארגונים מעין אלה, במיוחד בתחום התשתיות, אינה נתונה לישובים הערביים, אלא לישובים היהודיים בלבד. מבחינה היסטורית מעורבותם העמוקה של הסוכנות היהודית, קרן היסוד והקרן הקיימת לישראל כגופים יהודיים-עולמיים בהשקעות בתשתיות בארץ, עוררה במשך השנים את הממשלה להפנות את ההשקעות המשלימות (MATCHING) בתשתיות, אל אותם הדגשים שהוסכמו עם הגופים היהודיים. לפני קום המדינה, וגם מאז הקמתה, לא היו הישובים הערביים על המפה התודעתית של גופים אלה, ובודאי שלא לשם הקמת תשתיות. נראה כי זהו אחד המפתחות החשובים להצלחתן של תכניות פיתוח בישובים היהודיים, ולאי-הצלחתה של התכנית לישובים הערביים. לא כאן המקום לקבוע האם היו אלה הארגונים היהודיים אשר הכתיבו את סדר היום, או שמא דווקא המדינה היא אשר כיוונה אותם ליעדיה. כך או כך - האחריות להשתלשלות העניינים, ובמיוחד לתוצאות, מונחת על כתפי המדינה. תכנית הפיתוח אינה מהווה את המנוף הנחוץ לתוספת תקציבים מלכתחילה תוכנן כי הקצאת האוצר בסך 25% מתקציב התכנית, תוטמע אל תוך סדרי העדיפות של המשרד במשך 4 שנים, ותעודד את המערכת המקצועית של המשרד לתת דעתה לפיתוח של הישובים הערביים. כך קיוו יוזמי התכנית להעלות את ההקצאה המשרדית לפיתוח הישובים הערביים ב- 25% לפחות ולאורך זמן גם לאחר סיום התכנית כעבור 4 שנים. בניגוד לתכניות אחרות, בחלק מן המשרדים הקצאת האוצר לתכנית בוששה לבוא. אך ביתר שאת - נראה כי בחלק ממשרדי הממשלה אף רואים בכך, וגם בקיום התכנית בכלל, הזדמנות להפחית, למעשה, מההקצאה של המשרד לפיתוח הישובים הערביים לעומת שנים קודמות . חלק מפקידי הממשלה העלו חשש כי דווקא תכנית הפיתוח לישובים הערביים תהיה הראשונה לסבול מהקיצוצים הנוספים השנה - יותר מתכניות הפיתוח האחרות. מכל הסיבות הללו נראה כי, למרות הרצון הטוב והמאמץ שהושקעו בה על ידי אגף תכנון ובקרה במשרד ראש הממשלה, דווקא תכנית הפיתוח לישובים הערביים עלולה להיות המסלול הנוח לממשל להמשך האפלייה, ואף להחרפתה. הערות מתודיות: |
||||||||
|
||||||||
 |