| משרד הפנים |
|||||||||
| תכניות המתאר - צוואר הבקבוק בדרך לכל פיתוח בעתיד |
|||||||||
|
|||||||||
| תכניות בביצוע בשנת 2002: תכניות מתאר ל21- ישובים ערבים. מתוך 56 מיליון ש"ח לתוכניות מתאר הועברו 11.8 מיליון ש"ח לישובים הערבים (21%). תכניות המתאר הן צוואר הבקבוק בדרך לכל פיתוח בעתיד מתוך 82 רשויות ערביות, רק ל12- יש תכנית מתאר מאושרת. מתוך 148 רשויות יהודיות, לכ100- יש תכנית מתאר מאושרת. תרשים מס' 6: תכניות מתאר מאושרות - רשויות יהודיות לעומת רשויות ערביות (באחוזים) |
|||||||||
 |
|||||||||
(נתונים: מינהל התכנון, משרד הפנים)
תכנית מתאר מאושרת מאפשרת:· תכנון מוקדי תעסוקה והקצאת קרקע מדינה בידי משרד התעשייה והמסחר. · תכנון וביצוע פרוייקט דיור בידי משרד הבינוי והשיכון על קרקע מינהל. · מכון טיהור לביוב. · מערכת כבישים פנימית עם תשתית מים וניקוז מתחתיה. · הוצאת היתרי בניה למגורים. · גביית היטלי השבחה ואגרות ב ידי הרשות המקומית. · תכנון ארוך טווח של בינוי תשתיות מוסדרות. · פריסה של מבני ציבור ושירות - מועדון שכונתי, מרפאות, קרית חינוך ועוד. |
|||||||||
|
|||||||||
| הפער בקיום תכניות המתאר בין הישובים היהודים לבין הישובים הערבים מבטא גם את היחס של המדינה אל עתידם של ישובים אלה. בעוד עתידם של הישובים היהודים נדון ומתוכנן, לרוב הישובים הערבים אין תכניות מתאר. מצב זה מחייב היפוך ההשקעה של משרד הפנים, דהיינו, 79% מהתקציב צריך להיות מושקע ברשויות הערביות ו- 21% ברשויות היהודיות. ברוב הישובים היהודים בעל הקרקע הגדול ביותר הוא מנהל מקרקעי ישראל והתאום בין המנהל לבין משרד הפנים הוא פנים מערכתי. בישובים הערבים, לעומת זאת, רוב בעלי הקרקע הם תושבי המקום ויש מספר רב של חלקות פרטיות. תכניות המתאר הקיימות ב-12 הרשויות הערביות, הן כאלה שתוכננו בשנות ה80- על פי גישה מצמצמת כצילום מצב קיים, בלא מבט להתרחבות עתידית. לרמות העדכונים שנעשים מדי פעם לתכניות אלה, הן אינן רלוונטיות לתושבי הרשויות הללו בשל היותן מבוססות על גישה מגבילה ולא אוהדת לקהילה שלהן. במצב זה מתפתחת גישה בציבור הערבי, לפיה אין ערך של ממש לתכנית מתאר, ולכן יש להתנגד לעצם קיומה. האינטרס של המדינה לפתח את הישובים הערביים מחייב אותה לרכז מאמץ מיוחד ומקיף כדי לפתור אחת ולתמיד בעיה זו. נראה כי תהליך זה יכול להתרחש רק תוך הידברות עם הרשויות המקומיות ועם ראשי הציבור הערבי, שכן המדובר בבנייה, מן המסד, של אמון שמעולם לא התקיים. תהליך כזה עשוי לשמש אבן בוחן למדינה בבניית האמון עם ציבור האזרחים הערבים. בהרצאה ביום עיון של המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי בנצרת ב- 25 במרץ 2002, העלה ראש המרכז, ד"ר חנא סוויד, את הרעיון של אמנה: אזרח-רשות מקומית-מדינה. על פי רעיון זה יתקיים תהליך של גיבוש אמנה אשר תחייב הן את האזרח, והן את הרשות המקומית ואת המדינה. אמנה זו תכלול זכויות וחובות אשר תחולנה על שלושת הצדדים ויאפשרו בנייה של אמון, כמסד לפריצת המעגל הסגור. בימים אלה שוקד המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי על הכנת הצעה לתהליך גיבוש אמנה מעין זו. |
|||||||||
 |