| סיכום ומבט קדימה: |
| הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת, הרשות השופטת - ושדה הפעולה האזרחית |
| בעשור האחרון התפתח המחקר על מצבם של האזרחים הערבים ופורסמו עשרות עבודות מדעיות, אשר מתווספות לדו"חות של סיכוי, עדאלה, האגודה לזכויות האזרח, מסאוואה ומכון אדווה ואף דו"חות רשמיים שפורסמו על ידי גופים מוסדיים במדינה, כולל הדו"ח האחרון שפורסם בחודש שעבר על ידי מבקר המדינה. מעקב אחר דו"חות ומחקרים אלה מראים בבירור כי בישראל ישנה אזרחות מלאה ליהודים, וישנה אזרחות "מופחתת" לערבים. אזרחותם של הערבים הינה פגיעה, חסרה ולא-שלמה. במצב הקיים, לכאורה היא אף עלולה להיות מבוטלת, אם ירצה בכך הרוב השולט. לעומת אזרחות זו, מבטיחים המדינה ומוסדותיה את העליונות והדומיננטיות של הרוב היהודי. מצב זה לא משאיר ספק רב לגבי אופי המשטר הקיים בישראל: השליטה והשלטון אינם בידי נציגיו של העם (כלל האזרחים), אלא בידי הקבוצה היהודית. בטווח המיידי סובלים האזרחים הערבים ממצב זה, אך הנזק לכלל האזרחים, ולמדינה, כבר בולט לעין והוא הולך ומעמיק בכל שנה שעוברת. דמוקרטיה אינה מתמצית, כפי שמקובל לחשוב, רק בזכות הבחירה, ההיבחרות ובחופש הביטוי. המשטר הדמוקרטי מבטיח גם שוויון בין האזרחים במדינה, דהיינו, שוויון בשותפות במשאבים החומריים (כגון תקציבים ותשתיות), וגם במשאבי התודעה אותם מקצה המדינה לאזרחיה (כגון תחושת שייכות והתמצאות במרחב; שמות ההרים; העמקים; הרחובות והצמתים). במצב הקיים, עדיין חייבת מדינת ישראל לעבור תהליך דמוקרטיזציה יסודי, אשר יכלול שינוי מהותי ברמה הסמלית, המבנית והפוליטית. נראה כי המדינה לא תיזום מהלך מעין זה, ולכן על האזרחים לקחת את האחריות. בנוסף לשלוש הרשויות - המחוקקת, המבצעת והשופטת, מתפתח בעולם הדמוקרטי שדה נוסף של פעולה במסגרת המדינה: הפעולה האזרחית. אמנם הוא אינו רשות, ואין לארגוני החברה האזרחית סמכויות המואצלות מן המדינה, אך עיקר כוחם נובע מעצמת ההכרה של האזרחים כי מעבר לזכות ההצבעה, יש לה אחריות על גורלם, ואין להשאיר אותו ביד שלוש הרשויות בלבד, אלא לפעול לעיצובו בכל רגע. מתוקף הכרה זו פועלים האזרחים למען ענייניהם בעצמם, וכך גם עמותת סיכוי, כארגון של אזרחים יהודים וערבים, אשר מבינים כי שוויון בין שתי הקבוצות בפני המדינה הוא המפתח לעתיד החיים כאן. מזה 10 שנים פועלת עמותת סיכוי לחשיפת האפליה כלפי האזרחים הערבים בישראל, ולשינוי המצב הזה. אנו עושים זאת באמצעות הבאת תוכן תחקירינו לידיעת מקבלי ההחלטות בממשל ולידיעת הציבור; תוך לחץ על הממשל לשנות את המדינות; ותוך חיזוק האזרחים לקראת פעולה לשינוי. פעילותנו לחיזוק הרשויות המקומיות הערביות, למשל, הניבה לאחרונה חוברת עבת כרס המפרטת את צרכי אותן רשויות מול כל אחד מסעיפי "תכנית ה4- מיליארד". חלק אחר מפעולתנו כולל גם מפגשים עם בכירי ממשל, "מדלת לדלת", ושכנועם לשנות את המדיניות כלפי האזרחים הערבים. אחת מפגישותינו אלה התקיימה בפברואר 2000 עם מבקר המדינה, השופט אליעזר גולדברג. בפגישה השתתפו חוסאם אבו-בכר ודן פתיר, המנהלים דאז של תכנית סיכוי לשילוב וייצוג הולם, וכן שולי דיכטר, בתפקיד מנהל-שותף של העמותה. במהלך השיחה הועלה גם נושא הנגישות המוגבלת ביותר של האזרחים הערבים למשאבי המדינה, ובמיוחד לתשתיות. המבקר התעניין בנקודה שהועלתה, והבטיח לבחון אותה שוב. עם יציאתם מהפגישה התבדחו המשתתפים ואמרו, כי אם אכן יעסוק דו"ח מבקר המדינה באי-הנגישות של האזרחים הערבים למשאבים ותשתיות בישראל - יגיע לקיצו המאמץ המתמשך של עמותת סיכוי בעשור האחרון, ונוכל כולנו "לתלות את הנעליים" וללכת הביתה. כעבור שנתיים יצא דו"ח מקיף ומעמיק, כמוהו רק משרד מבקר המדינה יכול להפיק. דו"ח זה לא מותיר עוד כל מקום לספק - נגישותם המוגבלת של האזרחים הערבים בישראל למשאבי המדינה ותשתיות בסיסיות עולה להם בחיי אדם (ראו - הפרק בסקירתנו על משרד התחבורה); בניתוק ממרכז הארץ; בנחיתות מול השרות הרפואי הניתן ליהודים, ועוד. לכאורה, עם פרסום דו"ח המבקר השנה, היינו אמורים לסגור את העמותה ו"לתלות את הנעליים", כפי שהתבדחנו לאחר הפגישה עם המבקר לפני למעלה משנתיים, אך נראה כי בינתיים ניאלץ לדחות את התכנית המפתה הזו. דווקא לאור הצלחה זו, נוכחנו לדעת ביתר שאת כי תפקידנו לא תם. חלק גדול מתפקידם של ארגוני החברה האזרחית, הוא להביא בפני הממשל באופן בלתי אמצעי את הדרישות והצרכים של האזרחים. בצד הפרלמנט כמייצג של האזרחים, ומבלי לעבור דרך המסננת הפרלמנטרית, יכולים הארגונים האזרחיים להשפיע גם על סדר היום של הפרלמנט והממשל. בנוסף לכך, אנו חייבים לציבור האזרחים את היותנו מקור מתמיד ומתחדש של מידע עדכני ורלוונטי. לכן נראה כי דו"ח המבקר 2002 יהפוך, מבחינתנו, למאגר נתונים ממנו נוכל לצאת אל גיבוש מדוייק ומוסמך עוד יותר של דרישות האזרחים. מעתה נוכל לעשות צעד נוסף קדימה, ועל סמך המציאות המתוארת בדו"ח המבקר נוכל לגבש ניירות עמדה והצעות חלופיות לממשל. כמו-כן, עדיין מוטלת עלינו החובה להביא את הממצאים של דו"ח המבקר וממצאים נוספים בפני הציבור בצורה מאירת עיניים ונגישה לתודעת האזרחים. ביחד עם שאר ארגוני החברה האזרחית הפועלים בתחום, לפנינו עוד דרך קשה וארוכה במעלה המאבק האזרחי לשוויון אזרחי מלא וגמור. רק עם סיומו של תהליך זה, ניתן יהיה לתאר את מדינת ישראל כדמוקרטיה ויש לקוות שאז היא גם לא תהיה "היחידה במזרח התיכון". העורכים. |
 |