| המשרד לתשתיות לאומיות |
|||||||||
| בניית התשתיות קשורה בבניית האמון של האזרחים במדינה |
|||||||||
|
|||||||||
|
|||||||||
תרשים מס' 10: ההקצאות להלוואות לתשתיות ביוב בשנים האחרונות בישראל (במיליוני ש"ח) תרשים מס' 11: חלקן של הרשויות הערביות בקבלת הלוואות מאוצר המדינה לצורך הקמת תשתיות ביוב בשנים האחרונות (באחוזים)  יש לפרוץ את המעגל הסגור של יחסי רשות מקומית - משרד האוצר ההאטה בהקצאות לישובים הערבים בשנת 2000 מוסברת בכך, שהרשויות הערביות המתינו לשחרור הלוואות במסגרת תכנית הפיתוח. מבט קצר אחורה אל שנת 1999 מלמד כי לא היה צורך להמתין, שכן גם אז אושרו הלוואות בסכומים דומים, וחלקם של הישובים הערביים לעומת חלקם של הישובים היהודיים בהקצאות לפיתוח תשתיות ביוב לא עלה, אלא שעתה - נכנסים סכומים אלה למסגרת תכנית הפיתוח המיוחדת. היוזמה והניהול של מפעלי הביוב הם במגע ישיר בין משרד התשתיות לבין הרשויות המקומיות. משרד התשתיות הוא זה שמאשר לביצוע את התכניות, אשר מגישות הרשויות המקומיות, ואישור מקצועי זה מאפשר לרשויות המקומיות לזכות בהלוואה מבנק אוצר המדינה. ההקצאות לביוב הן כולן הלוואות מבנק אוצר המדינה לרשויות המקומיות, אשר 50% מהן הופך למענק, ו- 50% מוחזר לבנק אוצר המדינה. בשנה האחרונה אישרה ועדת השיפוט של המנהל לביצוע תשתיות ביוב, תכניות ביוב ברשויות הערביות בסכום של 250 מיליון ש"ח. כעת ההכרעה בדבר ההקצאות לתכניות אלה נתונה בידי בנק אוצר המדינה. הקושי העיקרי בנושא זה הוא כושר החזר ההלוואות של הרשויות. הרשויות הערביות סובלות מהעדר הכנסות ארנונה מתעשייה, מגבייה נמוכה, כתוצאה מחוסר אמון התושבים, והיסטורית - למרות היישום של נוסחת סווארי להשוואת המענקים - מהקצאות חסרות ממשרד הפנים, אשר הן אלה שיצרו את הפער הגדול לעומת הישובים היהודיים ברמת התשתיות. במצב זה, כושר ההחזר של הרשויות הערביות הוא נמוך, ולכן קשה יותר לאשר להן הלוואות. אוצר המדינה חייב לפרוץ את המעגל הסגור הזה, באמצעות תכנית הלוואות ומענקים מיוחדת וכוללת, עם חזון של הנחת תשתיות ביוב מלאות בכל הרשויות הערביות. מתוך דו"ח מבקר המדינה: מנתוני נציבות המים 2001: ל- 58 מתוך 82 רשויות ערביות אין פתרון ביוב מלא. לכ- 15% מהרשויות המקומיות אין תכנית-אב מוסדרת לביוב. בכ- 78% מהרשויות יש מערכת ביוב חלקית. בכ- 15% יש מערכת ביוב פנימית מלאה. לכ- 33% מהרשויות אין בישוב פתרון קצה מוסדר, וחלקם נוהגים להזרים את הביוב לשטחים פתוחים. הנתונים על סמך שאלון שהופץ ב88- רשויות ערביות, מהן ענו 47 רשויות. שיקום פיזי של הישובים, ושיקום האמון של התושבים הישובים הערביים סובלים מהזנחה כה רבה, עד שמבחינת תשתיות הביוב - הדבר הנחוץ כעת הוא כעין מבצע התיישבות נרחב ועמוק, כאילו הישובים הערביים צריכים "לעלות על הקרקע" מחדש. כל שנה שעוברת מגדילה בהרבה את תקציב השיקום הצפוי. אך בעוד את תקציב השיקום הפיזי ניתן לכמת, קשה יותר לאמוד במדויק את התהליך ההסברתי והציבורי של רכישת אמון האזרחים. תהליך זה הכרחי לביצוע השינוי הדרוש, והתשתית שלמעשה קיימת כעת, היא תשתית נרחבת ועמוקה של חשדנות ואי-אמון כלפי המדינה, כתוצאה מהתנהלותו של השלטון המרכזי כלפי הישובים הערביים במשך למעלה מחצי מאה. אכן, גם בנושא תשתיות הביוב על המדינה להזיע ולהתאמץ מאד כדי לרכוש את אמונם של התושבים בישובים אלה. כאשר תחליט מדינת ישראל לגשת להסדרת התשתיות בישובים הערביים באופן ההולם את המצב - יתברר, כנראה, שיש לבצע שיקום נרחב של כל החלק הבנוי של הישוב. עניין זה הוא מורכב ביותר, ויהיו מעורבים בו אלתורים ופתרונות יקרים יותר, המתחייבים מהעדר תכנון מוקדם של הישוב; שימוש בידע ומומחיות עולמיים בשיקום מתחמים בעל ערך היסטורי לטיפול באזורים קיימים (כמו מרכזי הכפרים בישובים הגדולים) ומאמץ ארוך טווח הכרוך באי-נוחות לתושבים. במקומות שונים יתכן צורך במהלכים של פינוי-בינוי מורכב ורגיש, ואולי הקושי הגדול ביותר - עיסוק מתמיד במשא ומתן עם בעלי קרקע פרטית, אשר מתייחסים אל הקרקע שבבעלותם כאל מטבעות אחרונים באוצר שנגזל. איך עושים את זה? מהמינהל לתשתיות ביוב נמסר, כי לצורך המגעים והמהלכים מול הרשויות הערביות נשכר במיוחד מהנדס ערבי אשר מרכז את הטיפול. יש בכך התקדמות מסוימת, אך עדיין אין זו החזות של שיתוף תושבים בתכנון והגישה צריכה להיות עוד יותר מערכתית. המהלכים המורכבים הללו מצריכים תפיסה כוללת של שיקום התשתיות והתכנון גם יחד. לכך נחוצים שני מהלכים המשלימים זה את זה: |
|||||||||
|
|||||||||
 |