| הקדמה ופתח דבר |
|
מידע חופשי - נשמת אפה של החברה האזרחית בניגוד לשנים קודמות, התנהל השנה התחקיר לקראת הדו"ח בקושי רב. מדי שנה אנחנו שולחים שאלונים למשרדי הממשלה השונים, באמצעותם מתבקשים המשרדים לתאר את השרות שלהם לציבור הערבי-פלסטיני, ולספק נתונים שונים. לאחר קבלת התשובות, אנו בוחרים את הסוגיות בהן נעסוק ועורכים השוואות לפעולות המשרד בציבור היהודי. השנה הקדמנו את משלוח השאלונים הראשונים לחודש אוקטובר 2002, אך כמעט שלא נענינו כלל. כאשר נענינו, קיבלנו תשובות חלקיות בלבד או אף תשובות לשאלות שלא שאלנו. השנה ניכר במיוחד אי-רצון מצד המערכת השלטונית לספק בשקיפות מלאה נתונים על שירותיה לציבור הערבי-פלסטיני, וביתר שאת, בהקשר של השוואה בין השירות ליהודים מול השירות לערבים-פלסטינים. באמצעות ספירת העצים אחד לאחד (פירוט מלא של פעולות קטנות ומקומיות), נמנעים דוברי הממשל מלהציג את היער, דהיינו תמונה כוללת, והשוואה בין יהודים לערבים-פלסטינים. בניגוד לשנים קודמות, לא הורשינו השנה לקיים קשר ישיר עם הפקיד/ה המבצע/ת ולקבל מהם תשובות לשאלות ששאלנו, אלא נאלצנו לעבור את המסננת של האחראי/ית על חופש מידע בכל משרד. במשרדים מסוימים, אף אילצה אותנו העלאת כל שאלה נוספת, ואפילו שאלת הבהרה, לחזור על ההליך של חוק חופש מידע, אשר נותן 30 עד 60 יום נוספים למשרד להשיב. כך, למשל, שאלנו את משרד הפנים כמה בתים נהרסו בשנים 2001 ו-2002, כמה הריסות בוצעו בבתים בבעלות ערבים וכמה בתים בבעלות יהודים. התשובה שקימנו היתה כי בשנת 2001 נהרסו 300 בתים, ובשנת 2002 בוצעו 396 הריסות. התשובה התעלמה לחלוטין משאלתנו על זהות בעלי הבתים שנהרסו. לשאלתנו כמה מהם היו של יהודים וכמה של ערבים, נענינו כי משרד הפנים אינו עושה אבחנה מעין זו. לכן ביקשנו, בשיחת טלפון, את רשימת בעלי הבתים שנהרסו. או אז נענינו כי מטעמי צינעת הפרט לא ניתן למסור שם של אזרח שביתו נהרס על ידי המדינה. ביקשנו את רשימת הרשויות המקומיות שבתחומיהן נהרסו הבתים, אך נענינו כי זהו חומר שיש לעבדו, וייקח זמן רב להגיש אותו לציבור. כמו כן נצטרך אנו, ארגוני החברה האזרחית, לשלם על ימי העבודה וכל ההוצאות הנלוות של התחקירן/ית שישלח המשרד לבצע משימה זו. במבחן התוצאה נראה כי אין זאת אלא שחוק חופש חופש המידע דווקא מקשה על ארגוני החברה האזרחית להשיג מידע על פעולות השלטון. אחד מתפקידי החברה האזרחית הוא לברר ולקבוע את סדר היום של האזרחים, בנפרד מסדר היום של הממשלה. זהו תהליך שמתבצע כל העת על-ידי אירגוני החברה האזרחית, לא בתיאום מוחלט, ולפעמים אף תוך סתירות פנימיות. ואולם, זהו סוד קסמה וכוחה של החברה האזרחית - מערכת הבלמים והאיזונים המתקיימת בה מספקת תמונה מגוונת אך מייצגת של צורכי האזרחים. כך, בכל יום מציבה החברה האזרחית את סדר היום שלה מול הממשלה, ופועלת להשפיע עליה לבצעו, או לפחות להתחשב בו בעת פיצוע מדיניות הממשלה. מידע עדכני ואמין אודות המציאות הוא גורם מכריע בקביעת סדר היום של החברה האזרחית. מניעת מידע מן האזרחים, או הערמת קשיים על השגתו, מחלישה את החברה האזרחית ומונעת ממנה לגבש סדר יום רלוונטי להשפעה על מוסדות הממשל. הקושי הגובר לקבל בקלות נתוני אמת מן המערכת השלטונית הוא כעת נחלת אירגונים אזרחיים רבים. נראה כי האירגונים יצטרכו להשתמש במומחיות שנצברה בשתי"ל (שירותי תמיכה וייעוץ לאירגונים חברתיים) בעקבות הקמת הקואליציה לקידום חוק חופש המידע, לאכיפת החוק על השלטון. |
|
הממשלה מציבה גורמי סכסוך בין האזרחים הבעיות הקשות אשר מאפיינות את מערכת היחסים בין המיעוט הערבי-פלסטיני לבין המדינה החריפו בשנה האחרונה. מצד המדינה, התבססה המגמה של הדרת האזרחים הערבים-פלסטינים מהנאה ממשאבי המדינה. בדו"ח סיכוי האחרון (יוני 2002), חשפנו צניחה של עשרות אחוזים בהקצאות התקציביות לאוכלוסיה הערבית-פלסטינית בישראל לעומת שנים קודמות. וזאת, למרות "תוכנית ה-4 מיליארד" שהוכרז על יישומה באותה שנה. מהעולה מנתונתי הדו"ח שלפניכם, המגמה של הקטנת החלק המוקצה לאוכלוסיה הערבית-פלסטינית בישראל מתוך סך המשאבים הציבוריים ממשיכה גם בשנת 2003, הפעם בצילם של הקיצוצים הרבים בתקציב המדינה. מדיניות עקבית זו מציבה שוב ושוב את האפליה והאי-שוויון כגורמי סכסוך בין האזרחים היהודים והערביים. מצד האזרחים הערבים יש כיום סימנים רבים להסתגרות וניכרת פסימיות באשר לסיכויי ההשתלבות בישראל. מגמה זו בשנתיים האחרונות, עומדת בניגוד לשנות ה-90, עת עשו האזרחים הערבים-פלסטינים מאמצים רבים להשתלב במדינה, עד השיא שהתבטא בהתייצבות מועמד לראשות הממשלה ח"כ ד"ר עזמי בשארה בבחירות 1999). יחסית לדיון הציבורי העירני והתוסס שהתקיים בארץ בין אזרחים יהודים לערבים במשך שנות ה-90, מתאפיינת ההתנהגות הציבורית של המנהיגות הערבית-פלסטינית בישראל בשנתיים האחרונות באיפוק רב, איפוק זה אפיין אפילו את חברי הכנסת הערבים, אשר בהיעדר יכולת להיעזר במערכת הפרלמנטרית לטובת שולחיהם, ניהלו עד עתה את הוויכוח הציבורי מעל במת המליאה, וכך שמרו, לפחות, את עניינם על סדר היום של התקשורת. גם ההפגנות של הציבור הערבי, מאז סתיו 2000, מאופקות מאוד. כניסתו של הטרנספר אל השיח היהודי-ישראלי גרמה לכך שבקרב רבים מהאזרחים הערבים נתפס הטרנספר כאיום מוחשי. אלה הם חלק מהסימנים לכך שהערבים-פלסטינים בישראל פסימיים ביחס לאפשרות של השתלבות במדינה כאזרחים שווי זכויות, ובעיקר אינם חשים עוד בטוחים באזרחותם. הרעיונות המובאים בפני הציבור היהודי באשר לפתרונות מדיניים לסבך ההיסטורי שנוצר בין הים לירדן, כוללים לרוב את היחסים הפנימיים בין שתי הקבוצות הלאומיות בישראל דרך הסטטיסטיקות הדמוגרפיות, אשר נועדו להפחיד את היהודים, ועל בסיס זאת להציע פתרונות קלים של הפרדה בין הקבוצות באיבחת חרב, או הצבת מכשול. הציבור היהודי עלול להסיק מכך, כי למעשה לא ניתן לקיים חיים משותפים ליהודים וערבים במסגרת מדינית אחת, ומכאן שאל המצב הקיים יש להתייחס כאל הרע במיעוטו. הדרך בה מובא דיון זה, גורמת נזק לבניה של אזרחות שוויונית והוגנת בין יהודים לערבים בישראל. גם התקשורת הישראלית מביאה את האזרחים הערבים בררך כלל כפוטנציאל של איום בטחוני, ולא כאזרחים עם זהות, רצונות וצרכים. הציבור היהודי, מצידו, עדיין מדיר רגליו, באופן כללי, מן היישובים הערבים. בתקופה האחרונה ישנן עדויות לכך שראש הממשלה מגלה עניין מסוים בציבור הערבי-פלסטיני ובמצבו. אך מכאן רחוקה הדרך עד לגיבוש מדיניות חדשה כלפי המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל. כמה מן ההמלצות בדו"ח זה עשויות לסייע בכך. הידרדרות היחסים בין המדינה למיעוט הערבי-פלסטיני, והימנעותם של מוסדות המדינה משקיפות המידע בפני האזרחים הם שני ההקשרים בהם מובא דו"ח זה בפניכם. ההתעלמות המתמשכת הזו מן המצב הרע של המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל ומיחסיו המתוחים עם המדינה ועם היהודים, מזיקה לעתיד כל אזרחי המדינה, יהודים כערבים-פלסטינים. כתוצאה ממצב זה, התנגשות אלימה בין שתי הקבוצות היא חלק מהצפי הריאלי לעתיד, ואת זאת, על כל הגורמים - אזרחים ושלטוניים גם יחד - למנוע, ולהוביל ליחסים הוגנים בין האזרחים ובינם לבין המדינה. אין בכוונתנו לצייר תמונה קודרת כדי לייאש את הקוראים, אלא להיפך מטרת הדו"ח היא לעורר את האזרחים מחד, ואת הממשלה מאידך, לעשות מעשה למען עתיד האזרחים, כל האזרחים, והצבת תמונת המציאות כהוויתה יכולה לסייע בכך. בשל סגירות של מערכות השלטון בפני התעניינות האזרח הבוחן, מובא דו"ח זה בפניכם רק על סמך מקורות שהם גלוייים לעין הציבור. ואולם, צריך להתאמץ כדי לראות את הגלוי לעין, ובעיקך צריך לרצות לבחון את המציאות כחלק מנטילת האחריות לתיקון. אנו תקווה שדו"ח זה ישמש כלי בידי אלה השואפים לשנות את המצב מן היסוד. כעת - לקריאה, ואחרי כן - לעבודה. בברכה, שולי דיכטר |
 להדפסה |