| מבוא |
| בדו"ח שלפניכם 5 חלקים המדווחים על עניינים שונים בתחום טיפולם של משרדי הממשלה, ומאמר אחד, לסיום, אשר עוסק בעיקר בפיתוח יכולות האזרחים להתמודד עם אי-שוויון: משרד החינוך עדיין נוהג אפלייה מבנית כלפי התלמידים הערבים-פלסטינים, וזאת למרות הפעלת תכנית החומש. תכנית זו לא שינתה באופן יסודי את הפער בין הילדים היהודים והערבים-פלסטינים, ובודאי לא מתקנת את נזקי הפער בין מערכת החינוך הערבי למערכת החינוך העברי, אשר נצברו מאז קום המדינה. בפרק זה נתונים עדכניים ומפורטים על הפער בהקצאת שעות לימוד, פערים בשיפור איכות ההוראה, בשיעורי הנשירה ממערכת החינוך, וכמו כן על השיפור שחל בהישגי הזכאות לבגרות. בשנה הבאה נבחן את השפעת היישום של דו"ח שושני על חלוקת השעות בין התלמידים. בתחום האחריות של משרד העבודה והרווחה בחרנו להצביע על אי-השוויון אשר קיים בין הילדים היהודים והערבים בתחום מעונות היום. בפרק זה הבאנו נתונים רבים, בהם העובדה כי רק 2% ממעונות היום בישראל מיועדים לילדים ערבים. כמו כן ערכנו השוואות שונות לתחומים רלוונטיים בהקשר של מעונות היום. המאבק של משרד העבודה והרווחה להשאיר את יחידת מעונות היום בתחום טיפולו מדגישה את חשיבותו (תקציב של כ-450 מיליון ש"ח לשנה) ואת המשמעות שלו לציבור. משרד התעשיה והמסחר יוזם הקמת אזורי תעשיה בהתאם למדיניות פיזור האוכלוסין הארצית, ומטפל בהם משלב הקמת התשתיות ועד לשיווק שטחי תעשיה ליזמים. אזורי תעשיה אלה הם מקור לא אכזב לפרנסת הקהילה, הלא הם מיסי הארנונה מעסקים ותעשיה. כספים אלה מאפשרים לרשויות המקומיות לאזן במידה רבה את היכולת הנמוכה של תושביהן לשלם מסים, ולהוסיף שירותים רבים, במיוחד שירותי רווחה וחינוך. בפרק זה הבאנו נתונים מפורטים שמקורם במשרד התעשיה והמסחר, ולפיהם זוכות הרשויות הערביות בנתח קטן בלבד ממשאב זה, למרות שבהן הצורך הוא גדול בהרבה. סוגיית היצוג ההולם היא במעקב עמותת סיכוי זה למעלה מ-4 שנים, ונוגעת לכל משרדי הממשלה. בשנה האחרונה אנו מפעילים את התכנית לקידום ייצוג הולם במשותף עם המרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי. הסקירה המובאת בדו"ח זה, היא המשך הסקירה שהובאה בדו"ח סיכוי 2001 וראו באתר האינטרנט שלנו. תחום זה הוא מן הבודדים בהם ניתן להשיג מידע באופן חופשי וגלוי, מנציבות שירות המדינה. עם זאת - ההישגים הם דלים. הנתונים והפרשנות פרושים במאמרו של עו"ד עלי חיידר, מנהל התכנית. מאמרו של פרופ' איסמאעיל אבו סעד על עיור הבדווים בנגב סוקר את הכשלים והלקחים מן הניסיון של המדינה לשלוט בפיזור האוכלוסין בנגב. גם כאן, נראה כי הפער הגדול כל כך בין הטיפול שמעניקה המדינה ליהודים מחד, ולערבים-פלסטינים מאידך, הוא גדול מאד, ומקשה מאד לראות את הברכה בפעולתה. אנו מארחים כאן את עמותת "במקום", במאמרם של אדר' שמואל גרואג ושולי הרטמן על זכויות תכנון. בעקבות סקר חשוב שנערך על-ידם, מפנים הכותבים את המבט אל תחום הקרקעות, שהוא אחד משורשי הקושי בין המדינה לבין האזרחים הערבים בישראל. לאחר סקירת המצב הבלתי שוויוני של חלוקת המרחב בין יהודים לערבים-פלסטינים בישראל, מביאים את נושא זכויות התכנון אל מרכז תשומת הלב בתחום זה. כאמור בהקדמה לדו"ח, היו לנו קשיים רבים השנה בהשגת הנתונים ממשרדי הממשלה. לכן, נתונים רבים בדו"ח זה הם נתוני השנים 2001-2002. בנוסף לכך, בנושאי החינוך והרווחה הבאנו נתוני שנים קודמות כדי לשרטט מגמה. רוב הנתונים על פעילות המשרדים הללו מקורם בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, באתרי המשרדים וחלקם במשרדים עצמם. בסיום הסקירה של פעולת כל אחד ממשרדי הממשלה אנו מצביעים על כיוון פעולה לשינוי המצב. עד כאן השתמשנו במינוח "ערבים-פלסטינים" אזרחי ישראל. על מנת למנוע סרבול נשתמש מכאן ואילך במינוחים: "ערבים", "יישובים ערביים", ציבור ערבי", וכאשר אנו מצטטים נתונים של הממשלה - יבוא אך הביטוי "מגזר ערבי". בביטוי זה נשתמש גם כאשר לא ניתן להפריד בסטטיסטיקה בין הערבים המתגוררים ביישובים הערביים לבין אלה המתגוררים בערים המעורבות. כך או אחרת אנו רואים במיעוט הערבי-פלסטיני בישראל קבוצה ייחודית אשר חובה על המדינה להתייחס אליה בהגינות, ואל אזרחיה כאל שותפים מלאים במדינה. קריאה מועילה, העורכים |
 להדפסה |