אחרית דבר

בשנים האחרונות חברו יחדיו שני תהליכים:

בין אם מתוך יאוש מהאפשרות של השתלבות במדינה, או כהבשלה של תהליך סוציו-פוליטי שעיקרו גיבוש זהות קולקטיבית, חלה בקרב האזרחים הערבים התפכחות פוליטית. הטענה האומרת כי רק האזרחים הערבים יכולים לדאוג לעצמם, ואל להם לצפות לשיפור המצב כתוצאה משותפויות מפלגתיות עם המפלגות הציוניות, או מהשתדלות בלבד אצל השלטון, קיבלה לגיטימיות.

גם התפתחויות בתרבות האזרחית בקרב הציבור היהודי בשנות התשעים אותתו על שינוי. גבולות השיח הציבורי התרחבו במעט, הגם שעדיין מוכתבים על ידי הרוב היהודי, הם קולטים אמירות ברורות יותר ועצמאיות של אזרחים ערבים. ניצחונו של ברק בבחירות 1999, הישרה תחושה בקרב רבים כי נפתח מחדש חלון ההזדמנויות אל הסכמי שלום שיאפשרו שינוי הגישה האזרחית בתוך המדינה.

לאחר שלוש שנות בצורת תקציבית ועמידה במקום או נסיגה ברוב התחומים, יצר ניצחון ממשלת ברק בבחירות ציפיות גבוהות גם בקרב ראשי הציבור הערבי. הפער בין הציפיות לבין המציאות ביום שאחרי הבחירות לא אחר להתגלות, אך בשלב זה כבר נמצא ציבור האזרחים הערבים שונה מבעבר בשל התהליך שהוזכר לעיל. הסגנון ואופי פעולתם של חברי הכנסת הערבים שונה כעת באופן מהותי מבעבר, הסטודנטים הערבים מדברים למצלמת הטלוויזיה של ערוץ 1 בשפה הערבית, כביטוי של עצמאות זהותית, והעמותות הערביות מאתגרות את המערכת הפוליטית דרך מערכת המשפט.

יחסי הכוח בין רוב למיעוט מקבלים כעת אופי אחר, ומאתגרים את הציבור בשני הצדדים להציב את עצמו מחדש לאור ההתפתחויות. אנו תקווה שדו"ח זה תרם למקבלי ההחלטות להרחיב את גבולות שיקול הדעת, למנהיגי הציבור לחשוב מחדש, ולאזרחים, שיוכלו לבחון מחדש את ערכיהם ורצונותיהם לאור המציאות.

נראה כי, חלון ההזדמנויות לשינוי הגישה האזרחית בישראל אכן נפתח קמעא. עם זאת, כח רב דרוש כדי לפתוח אותו לרווחה ולראות כי אימוץ מדיניות של שיוויון אזרחי הוא מענה לאינטרס של כל קבוצות האזרחים.

אמנם הכוח לשינוי המצב מצוי בידי הממשלה, אך הכוח לשינוי בעמדת הממשלה מצוי בידי האזרחים. לארגוני האזרחים תפקיד מכריע בנושא זה ועליהם להתחזק ולפעול ביתר נחישות.

אנו מברכים את העמותות והארגונים השונים על פעולתם וגאים ליטול בה חלק.