תקציב
פיתוח: 500 מיליון ש"ח
סעיפי
תמיכות בעמותות ותכניות שונות: מליארד ש"ח
מספר
העובדים: כ600-
מתוכם
אזרחים ערבים: 42 ← 7%
סוגיה:
♦ התקציבים המיועדים לאזרחים היהודים מוצאים דרכם דרך 76 סעיפי תקציב
(מועצות דתיות, חינוך דתי,
מענקים חודשיים לאברכים, תמיכה
במוסדות דת, מחסן תשמישי קדושה, פעולות לקליטה רוחנית, תמיכה
באולפנות, תרבות תורנית חרדית, לימוד
תורני, מחקר הלכה, ועוד). רק סעיפי התמיכות השונות שאינם
שירותי דת של ממש, והמגיעים אל יהודים
בלבד, מהווים יותר ממיליארד ש"ח.
♦ 38 מיליון ש"ח (2.4% מהתקציב) שהוקצו
לשירותים הניתנים לאזרחים הערבים,
עוברים דרך שני סעיפי
תקציב בלבד (שירותי דת, אשר מתייחסים
גם אל יהודים, ושיפוט דתי מוסלמי ודרוזי).
♦ בעקבות
פניית היועץ המשפטי לממשלה, הכין המשרד לענייני דתות בשנת 1995 "תכנית
להסדרים חדשים
בשירותי הדת המוסלמיים, הדרוזיים
והנוצריים". על פי התכנית אמור
היה התקציב לגדול עד לממדים של
7% (!) מהתקציב, בערכים של 1995,
תכנית זו טרם בוצעה.
תקציב
המשרד לענייני דתות מבליט ביתר שאת וביתר בוטות את האפליה כלפי האזרחים הערבים.
לסעיפי התקציב של המשרד יש כתובת וייעוד שאינם מוסווים. נראה כי קיימת חפיפה בין
הדת של המאמין בישראל לבין מעמדו במשרד לענייני דתות.
בפסק
דין תקדימי של בג"צ מ- 18 באפריל 2000, קבע השופט יצחק
זמיר כי: "המשאבים של המדינה, אם קרקע ואם כסף, וכן גם משאבים אחרים, שייכים
לכל האזרחים, וכל האזרחים זכאים ליהנות על פי עקרון השוויון, ללא אפליה מחמת דת,
גזע מין או שיקול פסול אחר".
העתירה
שהוגשה על ידי ארגון עדאלה, התמקדה בהזנחת בתי העלמין של העדות הערביות, בשל
הקפדתו של בג"צ במקרים קודמים שלא לחרוץ דין על פי סעדי עתירה כלליים. אך אין
סעיף זה אלא אחד מני רבים בהם
מתקיים אי-שוויון בוטה. אמירתו הנחרצת של השופט זמיר, שאליה הצטרפו השופט אהרן ברק ועו"ד דורית בייניש, חלה למעשה על כל התקציב של המשרד
לענייני דתות, וממילא על כל התקציבים האחרים.