תקציב פיתוח: 150 מיליון ש"ח

השקעות : 110 מיליון ש"ח

מתוכו הושקעו בחקלאות שבידי אזרחים ערבים : 2.2 מיליון ש"ח (2%)

מספר עובדים : 1410

מתוכם אזרחים ערבים : 60 ← 4.2%

סוגיות:

1. מכסות

קרקע ומים הם אמצעי הייצור העיקריים של החקלאים, והם מהיקרים והנדירים ביותר בישראל.

לכן גורלם של החקלאים בישראל תלוי בממשלה.

המשק החקלאי הישראלי, כמו משקים אחרים בעולם, נוהג לקבוע מכסות שונות בתחום המשאבים לייצור ובתחום הייצור עצמו. בשונה ממשקים לאומיים אחרים, קבע המשק הישראלי מכסות באופן מסורתי על פי מפתח פוליטי בקרב תנועת ההתיישבות. עיקרון זה הותיר את האזרחים הערבים, כבר מראשית ימיה של המדינה, מחוץ לתחום ההקצאות השונות של המכסות.

א. קרקע:

החקלאים הערבים מעבדים 16.1% מהשטח החקלאי במדינה. רובו ככולו פרטי.

ב. מים:

♦ המדינה מקצה לחקלאים הערבים 2.3% בלבד מכלל מכסות המים. הם משתמשים ב98.6%

מהקצאה זו.

♦ החקלאים היהודים משתמשים ב80.6% מן ההקצאה שלהם.

הנתונים שלעיל מצביעים על העובדות הבאות:

♦ המדינה אינה מקצה מהאדמות שבבעלותה שטחי חקלאות לשימושם של האזרחים הערבים.

♦ ההקצאה של מים לחקלאי הערבי היא נמוכה יחסית ואבסולוטית בהשוואה לעמיתו היהודי.

ג. מכסות פטם –לול:

♦ 3,000 מכסות פטם-לול קיימות בישראל ומנוצלות על ידי כ - 1,000 לולים פעילים.

♦ רק חקלאי ערבי אחד הוא בעל מכסת פטם, אך לולו אינו פעיל.

תשתיות ומשאבים

2. התקציב וייעודו

♦ למעלה מ- 50% מתקציב המשרד לשנה זו מיועד מלכתחילה ליהודים בלבד (בהתיישבות).

ככלל, המושג "התיישבות" מתייחס ליהודים בלבד, על אף שרוב האזרחים הערביים הם כפריים.

החל מ- 15 במאי 1948 חייבת המדינה לדאוג לכל אזרחיה, יהודים כערבים בכל התחומים. למרות זאת, מאז הקמת המדינה הוקמו למעלה מ- 600 יישובים יהודיים ואף לא יישוב ערבי אחד, מלבד ריכוז הפזורה הבדווית בנגב.

בתחום אחריותו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר לפתח כפרים, ויש להקים בדחיפות כפרים ויישובים למגוריהם של אזרחים ערבים. מלבד ההיענות לצורכי היומיום, יוכל משרד החקלאות לצקת בכך תוכן ממשי לאזרחותם של הערבים במדינה.