משרד החינוך

 

תקציב כללי: 20.9 מיליארד ש"ח

תקציב תוכנית חומש: 50 מיליון ש"ח

 

מספר העובדים: 2,700

מתוכם אזרחים ערבים: 118 4.8%

 

 

סוגיות:

 

תכנית חומש לחינוך הערבי

 

    ביולי 1999 הוחלט ליישם את תוכנית ועדת בן-פרץ לסגירת פערים בחינוך הערבי 

      והדרוזי. על פי התוכנית יקציב משרד החינוך 50 מיליון ש"ח מדי שנה, במשך חמש

      שנים.

    שר החינוך החליט על יישום מדיניות מוצהרת של העדפה מתקנת בחינוך הערבי, כדי

      לנסות ולסגור את הפערים הקיימים בחינוך הערבי בהשוואה לחינוך היהודי. החינוך

      הערבי אמור לקבל, לפיכך, משאבים  גדולים משיעורם של הערבים בכלל האוכלוסייה.

 

תוכנית חומש זו כוללת בין השאר:

 

חוק חינוך טרום חובה: 37% מן התקציב לחינוך טרום חובה בתש"ס יועד לרשויות הערביות.

תקציב בינוי: 29.5% מסך תקציב המשרד לשנה זו לבניית כיתות חדשות יועדו לחינוך הערבי.

שעות טיפוח: רק 18% מסך תקציב המשרד לשעות טיפוח יועדו לחינוך הערבי.

למרות ההתקדמות שחלה בנושא שעות טיפוח ביחס לשנים עברו, נושא זה טרם מצא את ביטויו ההולם במדיניות ההעדפה המתקנת של המשרד, שכן שאר ה82%- של שעות הטיפוח אינם מחולקים על פני כל האזרחים היהודיים, אלא מופנים בעיקר אל עיירות הפיתוח.

 


 




   תוכנית ההתערבות  בנויה מתחומים שונים, כאשר רובם ככולם עוסקים בחיזוק מיומנויות ובשיפור הישגים

     לימודיים. במסגרת התוכנית מוצג סעיף הקרוי "תחומי פעילות נוספים",  הכולל בתוכו את  הנושא "תרבות

     וזהות". לתוכנית זו לא יועד כל תקציב לשנת 2000, ואילו לשנת 2001  הוקצבו לה 500,000 ש"ח בלבד,

     המהווים 7.9% מן התקציב אשר מיועד ל"תחומי פעילות נוספים",  ורק -  1% מתקציב תוכנית החומש

     כולה לשנה.

ככלל, תוכנית החומש מתייחסת בהרחבה לבעיות ההישגים האקדמיים והתנאים הפיסיים ללמידה. מבלי להוריד מערכם של אלה, נראה כי יש לשנות את החלוקה הפנימית של התקצוב בתוכנית, ולהפנות יותר משאבים לנושא התרבות והזהות של המחנכים והמתחנכים. עיסוק חינוכי בנושא זה עשוי להיות הלוז של תיקון היסטורי, ואף לתרום להצבה מחדש של היחסים בין האזרחים הערבים לבין האזרחים היהודים, וכן בינם לבין המדינה. יש לשים את החינוך לתרבות וזהות במרכז התוכנית. הצבתה רק בשוליה - עלולה לחבל בהישגיה של התכנית.

 

ניתן לאמר, כי בשנת 1999 נעשתה עליית מדרגה במשרד החינוך בכל הנוגע למתן שירותי חינוך לאזרחים הערבים. לאחר חמישים ושתיים שנים של הזנחה, זוכה החינוך הערבי בישראל להכרה מערכתית בצרכיו, להתייחסות רצינית, ולניסיון לשיפור.

 

אולם, חשוב להדגיש כי אין די בתוכנית החומש והיא באה רק לגשר על פער ענק שנפער במשך חמישה עשורים. פער והזנחה אלו  - לא במהרה יתוקנו נזקיהם. לכן, אל לו למשרד החינוך להתפתות לשיפורים שיתבטאו בעיקר בסטטיסטיקה. יש מקום לביצוע של שינוי עמוק ויסודי, שכן בנוסף לגידול משמעותי בתקציבי בינוי, דרוש שיקום ערכי, חברתי ופוליטי של חברה פגועה מאוד. בכוחה של מערכת החינוך לסייע בכך, והיא  תוכל לעשות זאת אם  תכיר תחילה במצב זה.