תקציב כללי: 3.5 מיליארד ש"ח
תקציב פיתוח: 35 מיליון ש"ח
תקציב פיתוח למגזר
הערבי: 12 מיליון ש"ח
(34%)
מספר העובדים: 3,525
מתוכם אזרחים
ערבים: 170 ←
4.8%
פרוייקט מיוחד:
המשרד משתתף בתוכנית לשיפור איכות השרות בשלטון המקומי
הערבי ביוזמת עמותת סיכוי ובשיתוף עם ג'וינט ישראל, חברת המתנ"סים ומשרד
הפנים.
סוגיות:
1.
הקצאת עובדים סוציאלים ליישובים במצוקה
♦ בשלושת האשכולות שבתחתית
הסולם הכלכלי-חברתי נמצאים 13 יישובים
יהודיים ו - 48
יישובים ערביים.
ממוצע עובדים סוציאלים ל-
1,000 תושבים

בעיות רבות ובוערות יש לאזרחים הערבים וביניהן ניתן
למנות: העדר כבישי גישה נוחים;
מדיניות הקצאת קרקעות לבנייה, לתעסוקה ולמבני ציבור; אבטלה; דימוי עצמי
אישי וקבוצתי נמוך כתוצאה מהזנחה, מאפליה לרעה רבת-שנים ומחינוך בלתי הולם. אך אין
ביטוי עז יותר ומשקף יותר את תוצאותיהן השליליות של ההזנחה והאפליה של האזרחים
הערבים, כמו נושא הרווחה.
רשויות הרווחה תוכלנה אמנם לטעון כי האחריות הכוללת
אינה נמצאת בידן, וכי הסיוע שיש בכוחן להגיש הוא במקרה הטוב תרופה נגד כאב ראש, בעוד שאת המחלה ניתן לרפא רק
בטפול כוללני ומקיף של משרדי התשתיות השונים. עם זאת, בכוחן לעשות מעשה, ובהשקעה
מתאימה של כספים ומשאבים מקצועיים, בכוחן של רשויות הרווחה להביא לשינוי ולשיפור
המצב בקהילות.היישובים והאזרחים הערבים,לפי כל אמת מידה, זקוקים לסיועם של עובדי
קהילה ורווחה מיומנים.
עובדי קהילה הם סוכני -שינוי, ובכוחם להביא למהפכה
ארגונית ולהקלה רבה הן ברמת הקהילה והן ברמת הפרט. באמצעות נוכחותם של עובדי
הקהילה במקום, הממסד משדר לאזרחים מסר, שעיקרו הוא תשומת לב המדינה ודאגתה
לרווחתם.
גם בנושא זה משאבי המדינה אינם מוקצים בצורה
שוויונית, והשוואה של השקעת המדינה בעיירות הפיתוח היהודיות לעומת היישובים
הערביים מלמדת, כי אין מתאם ישיר בין הנזקקים לבין הסיוע שמתקבל מן המדינה.
הקצאת עובדים סוציאליים ל-
1,000 תושבים

הכנסה חודשית ממוצעת לנפש
מעבודה( בש"ח)

♦ מחקר שנעשה בשנות התשעים מצביע על
כך כי ממוצע השכר לשעה של נשים
יהודיות גבוה ב- 28%
מזה של נשים
ערביות, וזה של הגברים היהודים גבוה ב- 33% מזה של הגברים הערבים.
♦ ככלל, לערבים ייצוג גבוה ב"תעשיות נסוגות"
כגון, טקסטיל, מתכת, גומי, ומזון, בעוד ליהודים ייצוג
גבוה
ב"תעשיות צומחות" עתירות טכנולוגיה מתקדמת וממון.
♦ חברת חשמל אינה מאפשרת לאזרחים ערבים לעבוד בחברה וגם
אינה מתירה לקבלנים הנמצאים בקשרי
עבודה עמה
להעסיק עובדים ערבים. על פי בדיקת האגודה לזכויות האזרח נדחתה ב- 1999 פנייתם של
אזרחים בדווים תושבי הנגב להתקבל לעבודה באמצעות קבלן, בטענה שהאישור
הביטחוני יגיע רק
כעבור חודשים, בעוד שעובדים זרים קיבלו את האישור בתוך שעה. כמו
כן עולה מבדיקה זו כי השירות
הצבאי משמש למעשה
"מסננת" למיון עובדים על פי לאום, גם לעבודות כמו קלדנות, נהיגת
אוטובוס,
עובדי/ות דפוס,
מחסנאות, חשב/ת, וכד'.
♦ עד כה לא נודע
על אף מקרה שבו הגישה המחלקה לאכיפת חוקי עבודה במשרד העבודה והרווחה
תביעה נגד מעסיק אשר השתמש בקריטריון זה לדחיית העסקתו של מועמד כלשהו.