לא מוצדק

15/8/2005

איימן עודה מוקיע הלינץ' בשפרעם: לא רק שהוא היה בלתי מוסרי ולא חוקי, הוא גם פגע במאבק הערבי

ייאמר כאן תחילה: אין מלים אנושיות להצדיק מעשה לינץ'. אם יתברר כי אכן בוצע לינץ' בשפרעם, הרי שאין זה מוצדק. נקודה.

לאחר שהמחבל בשפרעם חשף במערומיה את הגזענות הקיימת בישראל, הזדרזה התקשורת לכסות את מבושיה באמצעות האשמת הקורבנות במעשי הלינץ'. מעשה זה הוא ניסיון לאזן בין מעשה הפשע לבין התגובה לו, לנקות את המצפון, או בעצם, לקזז את הבושה.

בהיסטוריה הישראלית יש תקדימים לרצח "פדאיון" כפותים. מתקופה יותר רחוקה אפשר להזכיר את רצח "הפדאיון" בנובמבר 1974 בבית שאן, אז קשרו את ידיהם, רצחו אותם שרפו את גופותיהם ורקדו סביבן. כמו כן זכור המקרה של קו 300, בו אחד הרוצחים נבחר בידי העם כחבר כנסת בכיר, ולמרבה האבסורד משמש כיום כראש ועדת המשנה לשירותים החשאיים.

ושוב, אם אכן יתברר כי בוצע בשפרעם לינץ' – אין בכך הצדקה. אך מקרים אלה מוזכרים כדי להראות כי השמחה התקשורתית כעת, חושפת את המוסר הכפול של השיח הציבורי ביחס ליהודים מחד, וערבים מאידך. 

גם המשטרה נחושה לפתוח תיקים לחשודים משפרעם. דווקא קשה "להאשים" את המשטרה בחריצות והגינות, שכן עדיין אנו ממתינים לחקירת הירי למוות במפגינים באוקטובר 2000, אפילו שבחלק מהמקרים ידועה זהות הרוצחים במדויק. לאלה לא נפתחו תיקים במשטרה, ואף מח"ש ירד מן החקירה הזאת. ייתכן בהחלט כי המשטרה גם היא התגייסה להשוות בין התוקפן לקורבן.

יחסי מיעוט-רוב

האירוע יכול ללמד אותנו גם על יחסי המיעוט והרוב בישראל. הערבי בשפרעם לא מרגיש שמוסדות המדינה - הממשלה, השב"כ ובתי המשפט - מגנים עליו או עושים עמו צדק. תחושת החשיפה והפגיעוּת של הערבים בישראל הן כל כך עמוקות, הניכור ואי האמון בממסד הביטחוני כל כך מוצדקים, עד כי קשה לבקר את התוקפים של המחבל.

מבחינתם, עצם מסירת זדה לשב"כ, פירושו היה למסור אותו לאותו מנגנון שעינה או הרג ערבים בצורה לא פחות ברוטאלית מהרצח בשפרעם. ולמרות כל הנסיבות הנזכרות כאן, ולמרות תחושת הזעם המוצדקת, במידה ואכן יתגלה כי ההמון חיסל את המחבל בהיותו כפות, הרי שהתנהגות זו אינה נכונה ואינה מוצדקת.

שפיטה של מחבל היא רק בידי החוק, ועדיין, בכוחו של החוק להגן על המיעוט יותר מאשר מנגנוני הביטחון בישראל.

יהודים רבים חשו הקלה בכך שאנשי שפרעם "עשו את העבודה" וחיסלו את המחבל. גם ערבים רבים תומכים במעשה. אילו היה המחבל מחוסל תוך כדי השתלטות עליו, היה זה טבעי ומובן. אך אם הוא נרצח בהיותו כפות, זהו רווח נקי לכל אותם שרוצים להסיר מעליהם את האחריות ממעשהו של "מטורף אשר קיבל כגמולו", ומציינים עוד במשיכת כתף כי "כאלה הם הערבים האלה..".

אבל לא רק מסיבות מוסריות וחוקיות עדיף היה להשאיר אותו חי. אילו היתה המערכה אישית נגד המחבל זדה בלבד, אכן היה הרצח מקל. אך המערכה היא נגד המדיניות הגזענית בכללותה - זו שיצרה אקלים אשר שלח אותו אלינו.

את המערכה הזו עדיף עשרת מונים לנהל באמצעות משפט. השירות הטוב ביותר למיעוט הערבי בישראל היה להשאיר את המחבל בחיים כדי שינמק שנים בכלא, ובאמצעות משפטו יכולנו לשפוט את הגזענות הרשמית, והן זו הציבורית כלפי הערבים במדינת ישראל.

הכותב הוא מנהל-שותף של התכנית למעקב אחר יישום מסקנות ועדת-אור בעמותת "סיכוי" ופובליציסט בעיתון "אלאתחאד"