 2003 |
מן התקשורת הממשלה סללה את הדרך עלי חיידר |
 | ||
|
התארגנות מעסיקים יהודים נגד העסקת עובדים ערבים ניזונה מאווירת הסתה המתבונן במציאות הישראלית מאז אירועי אוקטובר 2000 יכול להבחין בקלות שתופעות כמו דחייה, שנאה, הדרה וגזענות כלפי האזרחים הערבים החלו לקבל ממדים חדשים. ביטויי השנאה הקולקטיווית של כמה מן הפוליטיקאים, לרבות חברי ממשלה, כלפי האזרחים הערבים החלו לתת את אותותיהם בחלקים נרחבים מהציבור היהודי התומך במדיניות הטרנספר ונוקט פעולות אקטיוויות לצמצום המרחב שבו האזרחים הערבים יכולים לנוע ולחיות. אחת הדוגמאות הממחישות תופעה זו: עשרות בעלי עסקים צירפו את שמותיהם לרשימה באתר האינטרנט "עבודה עברית", המציינת כי אינם מעסיקים ערבים. האתר פועל באינטרנט זה שלושה חודשים ומוקדש לאיתור עסקים על טהרת הצוות היהודי - כפי שפורסם ב"הארץ" ב-.23.9 עוד פורסם כי בתחילת השבוע הופיעו ברשימות האתר 25 תחנות מוניות, 21 חברות בנייה, 23 חברות לשיפוץ בתים, וכן תחנות דלק ואולמות אירועים. אפליה בתעסוקה על בסיס השתייכות לאומית היא בלתי מוסרית בעליל ומנוגדת לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה - כלומר, זו עבירה על החוק. אפליה כזאת גם מנוגדת להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. שופט בית המשפט העליון גבריאל בך כתב בפסק דין פורז נגד עיריית תל אביב: "אפליה היא נגע היוצר תחושת קיפוח ותסכול. היא פוגמת בתחושת השייכות ובמוטיווציה החיובית להשתתף בחיי החברה ולתרום לה... מדינה שבה נהוגה אפליה לא תוכל להיקרא מדינה מתוקנת". גם נשיא בית המשפט העליון השופט אהרן ברק התייחס בפסק דין נבו לעניין זה: "אין לך גורם הרסני יותר לחברה מאשר תחושת בניה ובנותיה כי נוהגים בהם איפה ואיפה. תחושת חוסר השוויון היא מהקשה שבתחושות. היא פוגעת בכוחות המאחדים את החברה. היא פוגעת בזהותו העצמית של האדם". ההתארגנות הקבוצתית של מעסיקים יהודים אינה מעשה ספונטני של בודדים, אלא מהלך מחושב ומתוכנן, הניזון מהאווירה הציבורית המסיתה נגד האזרחים הערבים. תופעה מסוכנת זו מובילה בהכרח, אם לא יתוקן המצב בהקדם, למדינת אפרטהייד נוסח דרום אפריקה לשעבר ומשחזרת את פרדיגמת היחסים בין שחורים ללבנים בארה"ב של שנות השישים. הממשלה, שהחליטה להפלות לרעה את הילדים הערבים ולקצץ בקצבאות הביטוח לאומי המוענקות להם, שחידשה את פעילותה של המועצה הציבורית לדמוגרפיה במטרה לבדוק מהן התופעות הפוגעות בגידול הרוב היהודי במדינה, שאישרה את חוק דרוקמן (אף כי חזרה בה אחר כך) העוקף את פסיקת בג"ץ בעניין קציר, שחייב את היישוב לקלוט משפחה ערבית - היא שסללה את הדרך לצמיחת תופעות של גזענות ושנאה, העלולות להצמיח גזענות חמורה יותר ומעשי אלימות. הציבור מושפע ממנהיגיו, ומשום כך דעה גזענית שמשמיע איש ציבור פגיעתה רעה יותר; הציבור עלול לקלוט את הדברים ולתרגמם למעשים שליליים, כפי שנעשה באתר "עבודה עברית". אין לזלזל בתחושות הפחד והפוביה של חלק מהציבור היהודי, אך תחושות אלה אינן פוטרות אותו מאחריות למעשיו. מה גם שהאזרחים הערבים עצמם פוחדים, במיוחד בתקופה שבה הדיון בטרנספר נהפך לחלק מהשיח הלגיטימי באמצעי התקשורת. השתלטות שיח הפחד על הזירה הציבורית והיתלות בו להצדקת תופעות מסוכנות כאלה עלולות להביא למלחמת אזרחים.את המהלך הזה יש לעצור לאלתר - ולהתחיל מלמעלה. כדי להיאבק בגזענות ושנאה מן הראוי לחשוף ולעבד את מכלול הרגשות והאמונות המכוננים את השיח הזה, ואת המנגנונים המייצרים ומזינים אותם. החלקים הנאורים בציבור היהודי צריכים להשמיע קול ברור - לדחות מעשים כאלה ולהתנגד להם בתוקף. עו"ד חיידר הוא מנהל התוכנית להעדפה מתקנת וייצוג הולם, עמותת סיכוי לקיום השוויון האזרחי |
| |||