 2003 |
מן התקשורת ועדת אור ומצב החינוך אמנון רובינשטיין |
 | ||
|
רצה המקרה ודו"ח ועדת אור, שחלקו עוסק בהזנחה ובקיפוח רבי השנים של הערבים בישראל, יצא יום לאחר תחילת שנת הלימודים. אכן, בדיקת מצבו של החינוך במגזר הערבי מחזקת את קביעתה של ועדת אור: מאז הקמת המדינה ועד שנות ה-90 היה פער
עצום הן בהקצאת משאבים למגזר הערבי והן בהישגי תלמידיו. בתחום הקצאת המשאבים בלט עד 1995 היעדרו של סל טיפוח בחלוקת השעות (בונוס לתלמידים טעוני טיפוח), שמשרד החינוך העניקו רק למגזר היהודי. הפער בהישגים הומחש באופן מכאיב במחקר הבינלאומי של הארגון לפיתוח ושיתוף פעולה כלכלי (OECD), שפורסם ביולי האחרון. הישגי התלמידים הערבים במבחנים אלה הורידו את ישראל למקום ה- 31(גם בלעדי זאת הישגי התלמידים היהודים - מקום - 12 היו נמוכים ביותר) מתוך המדינות שנבדקו. האם יש קשר הכרחי בין השניים? קשה לדעת, שכן עובדה היא שהישגי התלמידים במגזר הערבי-הנוצרי מרשימים ביותר והפער ביניהם לבין המוסלמים מבחינת שיעור בעלי תעודות הבגרות גדול מהפער בין יהודים לערבים. אך החובה המשפטית והמוסרית להקצאה שווה אינה קשורה להישגים וקשה להאמין שניתן לשפר הישגים בלי התנאי המוקדם של שוויון תקציבי. בעניין זה חל שיפור מסוים בשנים האחרונות, לרבות בשנים שבהן גדל המתח בין יהודים לערבים. לפי דו"ח עמותת "סיכוי" היהודית-ערבית, הפער בהקצאת שעות לכיתה ולתלמיד בין יהודים לערבים נותר בעינו, אך בחטיבות העליונות בעיקר הוא ירד בעשור האחרון מפער של 0.41 שעות לתלמיד ב-,1995-1994 ל-0.25 ב-.2003-2002 בבית הספר היסודי הפער עלה: מ-0.31 ל-.0.37 הפער בחטיבות הביניים כמעט ולא השתנה ועלה ב-0.01 לתלמיד. מה הסיבה לפערים אלה? משרד החינוך קובע כי הקצאותיו בנויות על שוויון מלא בין יהודים לערבים. הצרה היא כפולה: בבית הספר היסודי ההקצאה ניתנת לא לתלמיד אלא לכיתה, והצפיפות בכיתות הערביות גבוהה יותר מאשר ביהודיות. שנית, תוכניות שונות של לימודי העשרה מותנות בתשלומי הורים או רשות מקומית והאוכלוסייה הערבית-המוסלמית, הענייה יותר, אינה יכולה להרשות לעצמה לשלמם. הפעלת דו"ח שושני הקובע הקצאת שעות בבית הספר היסודי לפי תקן לתלמיד, תביא לשיפור דרמטי בהקצאת השעות למגזר הערבי. התפתחות מאוד חיובית אחרת היא ההחלה ההדרגתית של חוק חינוך חובה חינם על גילאי4-3 במגזר הערבי - צעד חשוב ביותר לצורך שיפור ההישגים בעתיד; מ-'95-'94 עד2003-2002 עלה מספר הילדים הערבים בגילאי 4-3 ההולכים לגן ב-100%. אלה אינן הבעיות היחידות של מערכת החינוך הערבית בישראל, שבה לומד היום כל תלמיד רביעי. למעשה, הבעיות רבות מספור: הצורך לשפר את הכשרת המורים ולמנוע מינוי מורים ומנהלים מסיבות לא מקצועיות; סוגיות הנוגעות לתוכניות הלימודים; מניעת הסתה אנטי ישראלית; הגדלת מספר התלמידים הממשיכים את לימודיהם עד כיתה י"ב ושאלת החינוך המשותף לילדים יהודים וערבים, שכמעט לא דנים בה. קיים גם פער עצום בין הבעיות הקשות במערכת החינוך שבה לומדים רבע מתלמידי ישראל, ובין מידת הדיון הציבורי בהן. שאלת החינוך הערבי בישראל נוגעת לא רק לערבים, אלא לכל ישראלי. במידה רבה, עניין זה יכריע גם את היחסים בין יהודים לערבים וגם את חוסנה החברתי והכלכלי של ישראל. חולשת מערכת החינוך הערבית היא גם חולשתה של ישראל. נכון, המנהיגים הערבים, במקום לעסוק בסוגיות של שוויון עוסקים בהסתה ובהמרדה נגד ישראל - כפי שעולה גם מדו"ח ועדת אור - אך הדרך לשנות גם את המצב הזה עוברת בבית הספר הערבי-הישראלי. אכן, נדרשת תוכנית ארוכת טווח שתצמצם את הפערים בין הישגי התלמידים הערבים להישגי התלמידים היהודים ותגדיל באורח דרסטי את שיעור הסטודנטים הערבים במוסדות להשכלה גבוהה. ואולם, בלי הקצאה שווה של משאבים ובלי העדפה מתקנת, לפחות בכל הנוגע להקמת בתי ספר חדשים והכשרת מורים, אי אפשר יהיה להתחיל ולטפל בבעיות קשות אלה. |
| |||