w w w . h a a r e t z . c o . i l
עודכן ב- 04:27 29/06/2006

ציונות הפערים

מאת מירון בנבנשתי

עיניהם של הרגישים לגילוי אפליה לרעה של האוכלוסייה הערבית אורו למקרא כותרת המבשרת התפתחות שלא תיאמן: הקונגרס הציוני החליט לכלול גם את ערביי ישראל בתוכניות הפיתוח שהסוכנות היהודית מקדמת. בדיוק כשממשלת ישראל מחליטה להאריך את תוקפה של הוראה הפוגעת בזכותם של ערבים להינשא לבחירי לבם נחלץ "הפרלמנט הציוני" להציב את "צמצום הפערים, דו קיום ודיאלוג" כיעד ציוני חשוב.

בכנס קיסריה התפרסם דו"ח חמור, המוכיח את אפלייתם של הערבים במערכת החינוך, בהקמת אזורי תעשייה, בסיוע בהשקעות וברמות השכר, הגורמת לכך ששיעור העוני בקרבם גדול יותר מפי שלושה מאשר באוכלוסייה היהודית. וכאילו כתשובה לכך נחלצת הסוכנות היהודית "לקדם את הרווחה והחינוך הערביים".

ההפתעה גדולה כי ידוע, ש"המוסדות הלאומיים" - הסוכנות והקרן הקיימת לישראל - קיימים בעיקר כדי לאפשר את קיומה של אפליה ממוסדת על בסיס אתני באורח שינקה את המדינה מאשמת חריגה מנורמות אוניוורסליות, המקובלות בדמוקרטיות ליברליות. ואכן, המופתעים העיקריים היו בעלי תפקידים בסוכנות, שהגדירו את ההחלטה "בלתי הגיונית" כי "עקרון היסוד של המוסדות הלאומיים הוא לטפל ביהודים".

שנים רבות מדי הורגלו ליישם מדיניות של אפליה, המבוססת על עליונות זכויות היתר האישיות והקולקטיוויות של הקהילה היהודית - בשם הציונות. שום יהודי גלותי בעל תפישות שמאלניות ליברליות לא יכריח אותם לשרת גם "ערבים, דרוזים וצ'רקסים".

אבל ההתנגדות היתה מינורית, ואפילו חוגי ימין מובהקים, שהציונות משמשת להם קריאת קרב לאומנית, לא התרגשו. הם הבחינו בכך, שההחלטה נשמעת יפה אך אין לה שום נפקות מעשית.

ההחלטה מצטרפת להחלטות שהתקבלו בשנים האחרונות כדי להתמודד עם המתחים השוררים בין עקרונות המדינה היהודית, ציונית ודמוקרטית. בהחלטות אלה נקבעו לכאורה עמדות ערכיות אמיצות נגד האפליה, אבל למעשה הן חיזקו אותה משום שהתייחסו לשולי הבעיות, או היו לא ישימות. החלטות אלה חיזקו בעיקר את האשליה, שאכן התקבלו החלטות כואבות - ובכך מירקו את המצפון ואיפשרו לחוש שנעשה צדק.

דוגמה בולטת היא פסיקת בג"ץ בעניין משפחת קעדאן, שנתפשה אז כהתמודדות ראשונה עם עקרון השוויון ועימות עם עקרון "גאולת הקרקע" הציוני והוצגה כניצחון הדמוקרטיה נגד האפרטהייד הגלום במדיניות הקרקעו ת של המוסדות הלאומיים. המוסדות למדו במהרה כיצד "לצמצם את הנזק" ולהמשיך במדיניות האפליה.

בתחילת 2005 קיבל היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, עוד "החלטה היסטורית", ולפיה אסור לקק"ל לפרסם מכרזים ליהודים בלבד. ושוב נמצאה דרך לעקוף את ההחלטה על ידי "חילופי קרקע", שרק חיזקו את קק"ל כמוסד מפלה הנוקט מדיניות גזענית.

הפולמוס החריף שהתעורר בכל עת שאיימו על האפליה ה"ציונית" איפשר לחיות בשלום עם אפליה בכל יתר התחומים - כלכלה, תכנון, חינוך ועוד - שכן זו אינה מתנגשת עם "עקרונות יסוד ציוניים".

העובדה שהחלטת הקונגרס הציוני לא עוררה שום פולמוס היא אולי הוכחה לכך, שהתרגיל של ניפוח עמדות נגד אפליה, שאין להן שום תוצאה מעשית - מיצה את עצמו. ואם אכן יהודים ליברלים רוצים לתרום למאבק באפליה נגד האוכלוסייה הערבית, טוב יעשו אם יתגייסו לביטול "המוסדות הלאומיים", שעצם קיומם הוא הבסיס לאפליה. הניסיון לרתום את הסוכנות היהודית למלחמה בפערים הוא מגוחך.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©