 |
| w w w . h a a r e t z . c o . i l |
|
|
| |||||||||
|
עודכן ב- 21:33 18/12/2006
ממה נבהלתם?התביעות שמציגים ערביי ישראל במסמך "החזון העתידי" צנועות למדי
בשבוע האחרון עלו הפלשתינאים אזרחי ישראל לכותרות בזכות מסמך יסוד שחיברה קבוצת אינטלקטואלים ופעילים ערבים. בתהליך הכנת המסמך עסקו כ-40 פעילים שהתעלו מעל למחלוקות ביניהם וניסחו את "החזון העתידי של הערבים-פלשתינאים אזרחי ישראל". זהו מסמך קבוצתי ראשון שנוסח על ידי אישים מכל קצות הקשת הפוליטית של הפלשתינאים בישראל: אנשי חד"ש, בל"ד, התנועה האיסלאמית, בני הכפר ותומכי המפלגות הציוניות. מסמך זה מייצג בצורה הקרובה ביותר למציאות את תביעות הפלשתינאים בישראל. התגובות של חלק מהמגיבים היהודים היו זועמות. כמה אישים הרחיקו לכת והציגו את המסמך כחלק מתהליך ההתנתקות של הציבור הפלשתיני בישראל מהמדינה ומהרוב היהודי בה. חלק ממעצבי דעת הקהל לא חשבו עניינית על הדרישות שהועלו במסמך. כנראה שלפחות חלקם לא טרחו לקרוא את המסמך וניזונו מכותרות מאיימות בעיתונות. מה היה במסמך? הפלשתינאים בישראל ומנהיגותם הקבוצתית מעלים את תביעותיהם. הם לא מחביאים דבר ומפנים דרישה ברורה ועניינית לאזרחות מלאה ושווה. במלים פשוטות: הם מתייחסים לאזרחותם ברצינות. המסמך מציג תביעה להשתלבות, לשוויון ולהגינות במסגרת הישראלית ולא מחוץ לה. אין כאן דרישה לביטול קיומה של ישראל ואין דרישה להסדר שונה מזה שמקובל כיום על רוב היהודים והפלשתינאים - שתי מדינות, ישראל ופלשתין. יש לנו תביעות מהמדינה, במקביל לעובדה שאנו מקיימים את כל החובות שנדרשנו לקיים. הפלשתינאים בישראל העלו במסמך זה סל הגיוני ומוכר של תביעות של קבוצות מיעוט, לפי הנורמות הבינלאומיות. אלה הן "דרישות מינימום" של מיעוטים ילידים. קבוצת המיעוט, שהיא קבוצת הילידים, דורשת שוויון בארצה ובמולדתה. היא אינה דורשת לסלק את הרוב המהגר, אלא מעלה תביעה ליחס הוגן מצד המדינה. האם התביעה ל"הכרת המדינה בהיותה מולדת משותפת לאזרחיה הערבים הפלשתינאים והיהודים" היא תביעה קיצונית? או דווקא התביעה מהערבים לוותר על כך היא קיצונית? האם התביעה להפסקת הצעדים הפוגעים מצד המדינה בציבור הערבי ולהנהגת הסדר שמבטיח לציבור הערבי וטו על צעדים שפוגעים בו היא תביעה קיצונית? או דווקא הציפייה שהערבים יוותרו על כך? האם התביעה להנהגת משטר של "דמוקרטיה הסדרית" שיבטיח שילוב יחסי ושוויוני של הציבור הערבי בכל מוסדות המדינה היא תביעה להתנתקות? או דווקא המצב הקיים שיש בו הדרה מכוונת על ידי מוסדות המדינה לפלשתינאים אזרחי המדינה? מי קבע שמדינה יהודית תתלווה לצעדים של עושק, הפקעה, חוקי אזרחות גזעניים ומדיניות של אפליה בכל הרמות? האם אלה היו אזרחי המדינה הפלשתינאים או מוסדות המדינה היהודיים? ואם זו המדינה היהודית, אז אנו מתנגדים למדינה בהיותה יהודית, וכשישראל תהיה יהודית כפי שבריטניה או שוודיה הן נוצריות, נוכל לחשוב מחדש על עמדתנו. כיום לא נשאר לנו שום פתח, אלא להתנגד לאופיה היהודי של ישראל. רוב המסמך מוקדש לעשייה פנימית בתוך החברה הפלשתינית בישראל. מקור החולשה של הפלשתינאים אזרחי ישראל היא פנימית. חשוב להתבונן בתחלואי החברה הפנימיים ולנסות לתקנם כדי להפוך לחברה בריאה יותר שיכולה לקיים מערכת סדירה של פעילות פוליטית, חברתית ותרבותית. זאת, כדי להביא להקמת מדינה ישראלית נורמלית, ששייכת לנו בדיוק כפי שהיא שייכת לכם. הכותב הוא ראש המחלקה לממשל ולרעיון המדיני באוניברסיטת חיפה וחבר בצוות שהכין את מסמך "החזון העתידי של הערבים-פלשתינאים בישראל" | |||||||||
| כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © | |||||||||