"מסמך החזון העתידי לערבים הפלסטינים
בישראל", שפרסמה בדצמבר האחרון קבוצה של
אינטלקטואלים ואישי ציבור מהמגזר הערבי בישראל,
עוררה (ליום-יומיים) מגוון של תגובות בציבור היהודי
- אף אחת מהן לא של שמחה ונחת. אפילו לשולי דיכטר
(מענית), אחד משני המנכ"לים של "סיכוי" - עמותה
יהודית-ערבית, הפועלת לקידום שוויון מלא בחלוקת
משאבי המדינה - גרם המסמך ל"אי נעימות, בלשון
המעטה". אבל לא, לא כולו, רק אותה שורה בפתיחה,
המגדירה את ההתיישבות היהודית בישראל כמהלך
קולוניאליסטי. "אני, אישית", הוא מודה, "הייתי צריך
לעבור את המשוכה הגבוהה הזאת כדי להמשיך ולקרוא את
המסמך".
ש: מה
הקפיץ אותך באמירה הזאת?
שולי
דיכטר: "אלה מבין הערבים הישראלים שמגדירים את
הציונות כקולוניאליזם, עושים לעצמם עבודה קלה.
לקולוניאליזם יש פתרון - דה-קולוניאליזציה, שהוא
חזרת הקולוניאליסטים למקום שממנו באו. לנו, בניגוד
לקולוניאליסטים, אין לאן לחזור. לכן לציונות אין
פתרון, אלא היא הפתרון. אז נכון שאלה דיבורים, ולא
דרישה מעשית - אסאד ראנם, אחד מהחתומים על המסמך,
היה שותפי בניהול 'סיכוי' במשך חמש שנים, והיה חוקר
במרכז היהודי-ערבי בגבעת חביבה, ואני יודע עובדתית,
שאין כוונתו שנחזור מחר לארצות המוצא שלנו - ובכל
זאת, כותבי המסמך, והציבור הערבי בכלל, חייבים
להתרגל להגדיר אותנו בדרך שאנחנו מגדירים את עצמנו,
כשם שאנחנו צריכים להתרגל להגדיר אותם כפי שהם
מגדירים את עצמם, דהיינו, פלסטינים אזרחי ישראל. זו
הייתה פסקה שהייתי צריך לקפוץ מעליה קפיצה
'אוורבוכית' כדי להמשיך ולקרוא
במסמך".
ש:
זהו? כאן נגמרת הביקורת
שלך?
"יש לי
גם ביקורת על הניסוח הגרוע, הרעיונות הקטועים,
העריכה הלא-מקצועית. זה מסמך לא גמור, חצי אפוי, אבל
ניכר - וזה דבר בעל משמעות - שהוא מדווח באופן
אותנטי מבפנים, ומלמד על דיון פנימי חשוב שמתקיים
בשנים האחרונות בתוך החברה הפלסטינית בישראל. במשך
שנים התרגלנו לשמוע על המתרחש אצל 'שכנינו הערבים'
מפי מזרחנים למיניהם, והנה דיווח בלתי-אמצעי, היישר
מתוך המטבח. המסמך נותן לנו יותר מהצצה אל העומק
והמורכבות של השיח הפלסטיני הישראלי הפנימי, להבדיל
מהשיח הפוליטי מול היהודים בלבד, וחשוב שהחברה
הישראלית תיחשף לאמת הזאת".
ש: אתה
מכיר את החתומים על מסמך
החזון?
"מבין
34 החתומים, יש לי לא-מעט חברים, ביניהם פעילים או
משתתפים בפעילות של העמותה. הם רואים, גם
אידיאולוגית וגם מעשית, אינטרס בשיתוף פעולה עם
ציוני כמו פרופ' יצחק גל-נור, יו"ר-שותף של העמותה,
שהיה היהודי היחיד שהוזמן לדבר בפניהם, כחלק מתהליך
הבירור הפנימי שארך שנה
וחצי".
ש:
לנוכח הסחף הלאומני והדתי של ערביי ישראל - למי,
בעצם, אתה עמל?
"אני
עמל לקידום האינטרס היהודי ציוני. נקודה. לשם כך אני
מקיים שותפות עם ערבים אזרחי ישראל, פלסטינים,
כהגדרתם, שמקדמים מצדם את האינטרס שלהם. המפגש הזה
שבין שני האינטרסים, מטרתו לקדם שוויון מלא וגמור
בחלוקת המשאבים שמקצה הממשל. זו תכלית הפעילות שלנו.
מה שאתה קורא: 'סחף לאומני ודתי', אני קורא: 'הכרה
גוברת של ערביי ישראל בשייכותם לעולם הערבי'. זה
מזכיר לי מה שכתב עמוס עוז על רבין, כשהיה רמטכ"ל,
בספר 'באור התכלת העזה': יום אחד, לפני מלחמת ששת
הימים, נחת על שולחנו של הרמטכ"ל דיווח מודיעיני:
'ריכוזי כוחות אדירים בקדמת סיני'. רבין העביר קו על
המילה 'אדירים' וכתב במקומה 'גדולים מאוד'. הוא נתן
למידע ממדים רציונאליים ופרופורציונאליים. ואם אתה
מדבר על סחף, אז מה אתה מציע - להיסחף? כציוני,
ובמיוחד כאזרח, איני יכול לקבל חולשה כעמדת מוצא.
אנחנו מציעים את גישת הדיאלוג, שיש עמו מעשה יומיומי
לקידום שוויון בין האזרחים".
ש: ויש
בה סיכוי?
"יש בה
קונפליקט מובנה כמו בכל דיאלוג, וכן, יש בה סיכוי
לחיים משותפים, ואת הסיכוי הזה אי-אפשר לדחות
עוד".
לעמותת
סיכוי ועד מנהל המונה 12 חברים, חציים יהודים וחציים
ערבים. לעמותה שני יו"רים (יהודי וערבי) ושני
מנכ"לים-שותפים. ככלל, היהודים ב"סיכוי" הם מן הזרם
המרכזי (ציונים), והערבים גם הם מן הזרם המרכזי של
החברה הפלסטינית בישראל. מצב זה מבטיח יצירת אג'נדה
משותפת בעמותה, המתבטאת, מעבר למחלוקות, בשאיפה
לשוויון בין האזרחים. בסיכוי עובדים 18 אנשי צוות,
בכל הפרויקטים. חלק מהפעילות של העמותה, מסביר
דיכטר, מתבצעת בעזרת מתנדבים ביישובים ובאזורים
ערביים ויהודים. לעיתים קרובות מדובר במאבקים
נקודתיים עקשנים, כמו, למשל, השוואת דמי הכניסה של
ערבים ויהודים לקאנטרי-קלאב האזורי. ההישג הזה,
שהושג על-ידי מתנדבים במועצה האזורית "משגב", הוא
מרכיב אחד בהישג החשוב יותר - הצבת השוויון בראש סדר
היום במועצה האזורית הצפונית. הישגים אחרים הם הקמת
מסגרות קבע לשיתוף פעולה בין רשויות ערביות ויהודיות
שכנות, גישור וקידום של הקמת אזורי תעשייה משותפים,
ושותפות בפרויקטים של תיירות ואיכות
הסביבה.
"המיצוב
שלנו הוא לעומתי לשלטון", מסביר דיכטר, "אנחנו
תוקעים רגל בדלתות המשרדים השונים, ואני עושה את זה
לפעמים פיזית ממש, עד שכופים עליהם להקשיב לנו. היום
גם פקידים בכירים במשרדי הממשלה מבקשים מאיתנו דוחות
וניירות עמדה. השנה, לראשונה, נפרסם את 'מדד
השוויון', עליו עבדו חוקרי העמותה, המגובה על-ידי
צוות היגוי ממיטב הסטטיסטיקאים בארץ, כגון: פרופ'
יוסי יהב, פרופ' מוחמד חאג' יחיא, ד"ר ראסם חמאייסי
ופרופ' דויד נחמיאס. זהו מדד מצרפי, שידווח על מצב
השוויון בין יהודים לערבים בחמישה תחומים: חינוך,
רווחה, דיור, בריאות ותעסוקה. אני מנוע מלפרסם כעת,
אך הנתונים מראים פער גדול מאוד. על-פי נתוני המדד
נכין ניירות מדיניות חדשים ללחץ על משרדי הממשלה,
להנהיג שוויון
מלא". |
