|
 |
|
|
|
|
| עלי חיידר לא מסתפק בכך
שהממשלה מכירה בחשיבות קידום הערבים, הוא דורש לראות
תוצאות בשטח | |
|
|
|
|
|
החלטת הממשלה מהיום לפיה
יוקצו לאזרחים הערבים בכל אחת משלוש השנים הבאות
112.5 משרות מצטרפת לשורה של חוקים והחלטות שהתקבלו
בחמש השנים האחרונות. ממשלות ישראל הרגילו אותנו
בשנים האחרונות שהן מרבות בהצהרות והכרזות, אך
נכשלות בביצוע.
בחמש השנים האחרונות חוקקה
הכנסת שני חוקים שמטרתם להגביר את ייצוגם של האזרחים
הערבים בשירות המדינה ובדירקטוריונים של החברות
הממשלתיות. חוקים אלה משקפים הכרה בכך שאין כל הצדקה
לשיעורם הנמוך של האזרחים הערבים בשלטון המרכזי, וכי
לא ניתן להמשיך בדפוסים מושרשים של אפליה.
אין צורך להכביר מילים על חשיבותה וחיוניותה
של הייצוג של המיעוט בשלטון המרכזי - הגוף האחראי על
חלוקת המשאבים, שכה דרוש למיעוט כדי לאזן את חולשתו
וכדי לאפשר לו ליטול חלק בגיבוש כללי החלוקה
ומימושם.
מתן אפשרות למיעוט להשתתף בתהליך
קבלת ההחלטות ייצור משטר דמוקרטי, ויתרום למדיניות
חברתית-כלכלית טובה יותר.
בראשית שנת 2004
קבעה ועדת השרים לענייני ערבים, בראשות ראש הממשלה,
אריאל שרון, כי בתום שלוש שנים לפחות 8% מעובדי
המדינה יהיו אזרחים ערבים, ובתום חמש שנים לפחות
10%.
לשם השגת היעד הזה קבעה הוועדה
יעד נוסף, באותה שנה 8% מהעובדים המתקבלים
לעבודה בשירות המדינה יהיו מבין האוכלוסייה הערבית
ובשנה שלאחריה יהיה המספר 15%.
מהדוח השנתי
של נציבות שירות המדינה אודות ייצוגם של האזרחים
הערבים לשנת 2004 עולה כי נכון לסוף 2004 הועסקו
בשירות המדינה 3,154 ערבים - 5.5% בלבד מכלל
עובדי שירות המדינה.
הממשלה לא עמדה ביעד
שקבעה לעצמה, שכן בשנת 2004 התקבלו לעבודה במשרדי
הממשלה 4,668 עובדים, מתוכם רק 249 עובדים ערבים,
שמהווים רק 5.3%. אם הממשלה לא תנקוט לאלתר בדרכים
מעשיות, היא לא תעמוד גם ביעדים לשנה
הבאה.
יתרה מכך, 90% מכלל העובדים הערבים
מועסקים רק בשישה ממשרדי הממשלה. כ-56% במשרד
הבריאות, כולל בתי החולים הממשלתיים. בשאר המשרדים
הממשלתיים ייצוגם של האזרחים הערבים שולי עד
אפסי.
|
| |
|
|
צעדים סמליים
|
|
|
 |
|
|
|
האזרחים הערבים עדיין מועסקים
במשרות ספח ובמשרות מגזריות, לרוב באזורי המגורים
שלהם, או במשרות שאפשר לאיישן אך ורק באזרחים ערבים.
העדרם עודנו בולט בכמה משרדים ממשלתיים חשובים ורבי
השפעה, כגון משרדי התעשייה, השיכון, התשתיות, האוצר,
התקשורת והתיירות. העדרם בולט גם ביחידות סמך כמו
מע"צ, מינהל מקרקעי ישראל, נציבות המים ושירותי
כבאות והצלה.
לממשלה אין רצון אמיתי לשנות את
המציאות כשמדובר בזכויותיהם של האזרחים הערבים. כאשר
הממשלה נחושה ליישם עניין מסוים היא מקימה את
המנגנונים, מתקצבת אותם ודואגת ש"יתחילו לעבוד".
אך כאשר מדובר בענייניהם של האזרחים הערבים,
הממשלה נוהגת להבטיח הבטחות, נוקטת בצעדים סמליים אך
נכשלת במתן פתרון אפקטיבי לבעיה. מדיניות הממשלה
מאופיינת בכך שאיננה מגובה במשאבים ובמנגנוני פיקוח
ובקרה.
לאור הנתונים שהוצגו לעיל, ניתן
לקבוע כי מאז אירועי אוקטובר 2000, היחסים בין
המדינה והציבור היהודי מחד והמיעוט הפלשתיני מאידך
הם יחסים משבריים, המאופיינים בחוסר אימון. אי ביצוע
החוקים וההחלטות הממשלתיות עלול למנוע מאנשים רבים
ומוכשרים להגיש מועמדות למשרות פנויות.
לכן,
על כל אחד מהגופים הממשלתיים לבצע בדיקה מעמיקה
במערך של גיוס כוח אדם, ולזהות את החסמים המקשים על
מועמדים ערבים להיקלט. בנוסף לכך, חשוב לטפל בדרישות
התפקידים, בקריטריונים לסינון מועמדים ובמנגנון
לבחירת עובדים חדשים.
על כל מערכת ארגונית
לבדוק את האקלים ואת הפרוצדורה הפנים-ארגונית, במטרה
לזהות ולתקן נורמות ותפיסות שעלולות לבלום ולחסום
עובדים ערבים.
עו"ד חיידר מנכ"ל שותף של
עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון
אזרחי
|
| | |
|
|
|
| |
|
