עלי חיידר. פעמון אזעקה לדעת עלי חיידר, כניסת ליברמן לממשלה תהיה איום מפורש על ערביי ישראל. הם מפחדים 15/10/2006 המגעים לצירוף ישראל ביתנו לקואליציה מתקדמים בקצב מהיר. חלק מחמשת התנאים שהציב אביגדור ליברמן להצטרפותו לקואליציה אינם מהווים עוד מכשול, כמו תוכנית ההתכנסות ופירוק המאחזים. כמו כן, ערעור היציבות הפוליטית אחרי המלחמה מרחיב גם הוא את הסדק דרכו יכול ליברמן להשתחל לממשלה לכדי דלת פתוחה לרווחה. מפלגת העבודה, שנעמדה על רגליה האחוריות והתנגדה למהלך עם כינון הממשלה, חוששת מאיבוד השלטון ולכן כבר אינה מקשה עורף. כמוה גם השותפות האחרות לקואליציה. אחד מהתנאים שליברמן מרשה לעצמו להעמיד ככניסה לממשלה הוא שינוי שיטת הממשל לנשיאותית. אולי הוא חושב על עתידו שלו, כי כידוע שיטת ממשל נשיאותית מהווה כר פורה לפעילותם של מנהיגים "חזקים" שמנצלים עתות משבר כדי להגיע לשלטון. זהו המתכון המושלם למי שעומד בראש מפלגת ימין קיצוני לאומי, הדוגלת במה שבעיניי הם רעיונות גזעניים ומתאפיינת בעוינות כלפי הפלורליזם הדמוקרטי, שנאת זרים, אפליה אתנית ודרוויניזם חברתי. אלה אינן מלים ריקות. האזרחים הפלשתינים בישראל הם מטרה מתמשכת להתגרויות מצד ליברמן ומפלגתו. יתרה מזאת, התוכנית המדינית שגיבשה המפלגה לקראת הבחירות האחרונות כוללת הצעה מפורשת להתנתקות מאום אל-פאחם ומהיישובים הערביים בוואדי ערה, והעברתם לרשות הפלשתינית. משמעות התכנית בפועל היא שלילת אזרחותם של אזרחים ישראלים. ליברמן אינו מסתפק בדיבורים. סמוך למועד ההתנתקות מרצועת עזה השיק מסע הסברה בשם המפלגה היוצא נגד ההתנתקות ומציע במקומה התנתקות מאום אל-פחם במסגרת תוכנית חילופי השטחים שלו. בחודש מאי האחרון, בעת נאום מעל במת הכנסת, אמר כי יש למצות את הדין עם חברי כנסת ערבים "המשתפים פעולה עם האויב ונפגשים עם ראשי החמאס". הוא הוסיף וטען: "גם בסוף מלחמת העולם השנייה הוצאו להורג במשפטי נירנברג לא רק הפושעים, אלא גם משתפי הפעולה עמם. אני מקווה שזה יהיה גורלם של משתפי פעולה בבית הזה". מסר שלילי ואיום הרעיון שמקדם ליברמן אינו חדש, אבל מתן לגיטימציה לרעיון זה על ידי צירוף ישראל ביתנו לממשלת ישראל וההשוואה בין הערבים אזרחי ישראל לנאצים, מהווים עליית מדרגה בחדירת הרעיון לשיח הציבורי הישראלי. עובדה זו מהווה איום מפורש וישיר כלפי האוכלוסייה הערבית בישראל. האיום כבר מעורר פחד אמיתי בקרב האזרחים הערבים, אך צריך לעורר פחד דומה גם בקרב כל מי שמחזיק בתפיסה דמוקרטית והומאנית של היחסים בין בני האדם, ולצלצל כפעמון אזעקה קולני ביותר באוזניהם של אזרחי המדינה כולם. איום ממשי זה מקבל משנה תוקף כאשר מנתחים את סקרי דעת הקהל העדכניים, המראים מגמת עלייה בהקצנה ובהשקפות הגזעניות בקרב הציבור היהודי. זאת לצד זלזול של הציבור היהודי במשמעות מעמד האזרחות של האזרחים הערבים. בסקר שנערך עבור "המרכז למאבק בגזענות" במרס הסכימו 40% מהציבור היהודי בישראל עם הקביעה ש"המדינה צריכה לעודד את האזרחים הערבים להגר ממנה". מחקר נוסף, שנערך לאחר חודשיים על ידי "המכון הישראלי לדמוקרטיה" הראה כי 62% מהציבור היהודי תומכים באותה עמדה.  מתן לגיטימציה לאידיאולוגיה, לרטוריקה ולפרקטיקה גזענית, דרך צירופו של ליברמן לממשלה, משדרת מסר שלילי ואיום כלפי החברה הערבית בישראל. צירוף ליברמן גם מעמיד לרשותו משאבים ציבוריים שיסייעו בידו לממש את תכניותיו ולהוציאן מהכוח אל הפועל. מדיניותה של הממשלה כלפי האזרחים הערבים מגבירה את האפליה השיטתית הנהוגה כלפיהם. צירוף גורם מסכסך כמו ליברמן לממשלה עלול להבעיר את מערכת היחסים בין היהודים והערבים בישראל. עו"ד חיידר הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי