 י"א בתשרי תשס"ה 26 בספטמבר 2004 |
מן התקשורת כך נכבש הגליל
אסתר זנדברג |
 | ||
| הארץ |
הקתדרה לגיאואסטרטגיה באוניברסיטת חיפה, שבראשה עומד הפרופ' ארנון סופר, פירסמה לאחרונה חוברת המסכמת את "מפעל המצפים" בגליל בפרספקטיווה של השנים שעברו מאז החל, בסוף שנות ה-70. משנת 1978 עד 1988 הוקמו 52 יישובים יהודיים חדשים במתכונת של מצפים ברחבי הגליל, בלב אוכלוסייה ערבית. כיום מתגוררים בהם כ-20 אלף איש. החוברת, שחיבר אברהם דור מהמחלקה למדעי המדינה באוניברסיטה, מבקשת לבחון, כהגדרתו, "את הצלחת המפעל אל מול היעדים שהוצבו לו עם היציאה לדרך" - וחושפת בלי כחל וסרק את העובדה שמאחורי הקמת המצפים עמדו עקרונות של אפליה על בסיס אתני, פוביה דמוגרפית, ותפישה שלפיה אזרחי המדינה הערבים אינם אזרחים שווי זכויות אלא גורם המהווה איום על קיומה. החוברת בוחנת את המפעל - שלא כל מטרותיו הוגשמו בהצלחה - דרך מקרה המבחן של המועצה האזורית משגב, שבה נמצא המספר הגדול ביותר של מצפים (29) בגליל. לפני המפעל הוצבו כמה יעדים. בראשם, כפי שמסביר דור, "יעד מרחבי טריטוריאלי", שעיקרו "הגדלת שטח הקרקעות שבידי האוכלוסייה היהודית ובלימת השתלטות האוכלוסייה הערבית על קרקעות המדינה על ידי הגברת הנוכחות היהודית בגליל"; ו"יעד דמוגרפי" של שיפור מאזן ההגירה (היהודי) לגליל. הגורמים המיישבים הטילו מלכתחילה ספק בהצלחתו של יעד זה, ואכן, כפי שמציין דור, "במבט לעתיד התמונה אינה מעודדת", ו"הפער הדמוגרפי בין תושבי הגליל הערבים לאלה היהודים הולך וגדל". יעד נוסף, הגיאו-פוליטי, נחל הצלחה גדולה בהרבה. ליעד הזה, כפי שמסביר דור, "לא ניתן פומבי, אך מרכזיותו באשר למיקום המצפים אינה מוטלת בספק. מטרתו היתה יצירת טריזים בין גושי ההתיישבות הערבית, על מנת לבלום יכולת ליצירת רצף טריטוריאלי שיאפשר התפתחות מגמות של דרישות לאוטונומיה בעתיד". ואכן, כפי שכותב דור, "הקמת המצפים בתנאי שטח קטנים יחסית איפשרה פריסה מרבית של נקודות יישוב ו'כיבוש' השטח באמצעות דרכי הגישה אליהם ובאמצעות הנוכחות היהודית הקבועה במרחב". יעד דומה עמד בבסיס הקמת המועצה האזורית משגב עצמה ב-1982, ש"גבולותיה המיוחדים" נועדו, כלשונו של דור, "ליצור חיץ ברור מפני אפשרות של יצירת רצף של התיישבות ערבית". הקמת המועצה התקבלה בזמנה ב"קולות צורמים" על ידי תושבי היישובים הערבים באזור, כפי שכותב דור. במסגרת סיכום היעדים ממרחק הזמן הוא מציין, כי "מעניין לבחון כיצד נתפשת הפריסה היהודית החדשה הזאת בגליל על ידי הציבור הערבי בשנת 2003, למעלה מ-20 שנה לאחר הקמת מפעל ההתיישבות". אכן חידה. ראש מועצת מג'דל כרום (הגובל במצפים גילון וצורית), מחמד כנעאן, פותר את התעלומה המעניינת ומסביר לדור, כי אכן מפעל המצפים עורר תחושות של קיפוח בקרב האוכלוסייה הערבית, על כי "אינה זוכה ליחס ולאמצעים שווים לרמת ההשקעה בהתיישבות היהודית". כך, לדוגמה, אזור התעשייה בר לב במשגב קיבל מעמד של אזור עדיפות א' והוא משגשג, ואילו אזור התעשייה במג'דל כרום, שנמצא ממש מולו, לא זכה למעמד הנכסף והוא מתקשה להתקיים. דוגמה אחרת נוגעת לנושא הקרקעות: אמנם קרקעות פרטיות של בעלים ערבים לא הופקעו לצורך הקמת המצפים, כפי שמציין כנעאן, אך הן "משויכות" על פי תוכניות המתאר המעודכנות למועצה האזורית משגב, שנהנית מתשלומי המסים עליהן ולא המועצות המקומיות הערביות. התרשמותו של דור לסיכום הדברים היא, כי "מבחינתו של כנעאן, נתפש הדבר כצעד לא שוויוני". מהחוברת אפשר ללמוד כי האפליה ואי השוויון אינם כשל מערכתי, אלא כוונת מכוון. אלה כמובן לא דברים חדשים, אבל כאשר הבנליות של הקיפוח מוגשת בצורת דו"ח ענייני ויבש, ולכאורה לא אידיאולוגי, היא קשה יותר לעיכול. הקתדרה לגיאואסטרטגיה, כפי שמצוין בחוברת, "עוסקת בנושאים בתחום הביטחון הלאומי שלהם ביטוי מרחבי", ומפיצה אותם בבתי ספר תיכוניים ובמוסדות אקדמיים. בכך היא מנחילה לדורות הבאים נורמות פסולות, המעוררות תהיות קשות על עצם האפשרות לקיומה של "מדינה יהודית ודמוקרטית". |
|