|
שוויון בחינוך
לקראת מפגש בסדרת בימת דיון ושיח, של קבוצת סיכוי במשגב,
ביום ה', 27.1.2005, במועדון ביובלים
ביום חמישי, 27 בינואר 2005, ייערך במועדון ביובלים המפגש החמישי בסדרת בימת דיון ושיח שעורכת קבוצת סיכוי במשגב. כמו כל המפגשים, הנושא הוא שוויון-אזרחי בין יהודים לערבים, והפעם החינוך במוקד. המפגש ייפתח בדיון על מצב השוויון בחינוך בין יהודים לערבים, ובסיומו יוצעו דרכים לקידום השוויון, "כי בנפשנו היא".
הדוברים במפגש: מר נביה אבו-סאלח, ראש מחלקת החינוך בסח'נין ויו"ר ועדת המעקב לענייני החינוך הערבי; ד"ר דפנה גולן ממרכז מינרווה לזכויות אדם באונ' העברית, ונציג/ה של משרד החינוך. את המפגש ינחה העיתונאי רפיק חלבי.
לקראת המפגש שוחחנו עם מר נביה אבו סאלח. אבו סאלח הביע תסכול עמוק מהעובדה שמערכת החינוך הערבית בישראל לכודה בין הפטיש והסדן. מחד גיסא הנהיג משרד החינוך שיטת ניקוד למינוי עובדי הוראה כגון מקום מגורים והצטיינות בלימודים, אך לא כישורי הוראה. מאידך גיסא, המשכילים שחוזרים לישוביהם ועוסקים בהוראה מחזקים את החמולתיות משום שהם שואבים ממנה את כוחם ומחזקים באמצעותה את מעמדם, במקום להטמיע את חשיבות המודרניזציה וההשכלה.
מעבר לכך, משרד החינוך מעכב תקציבים לבניית גנים, ולכן נאלצות הרשויות המקומיות לשכור חדרים בבתים פרטיים או להציב מבנים יבילים בתחומי בתי-הספר. בסח'נין לבדה, לדוגמה, מתוך 51 גנים, 48 פועלים במבנים יבילים ודירות שכורות. במצב זה אין השקעה ברכוש, משום שהמקומות מתחלפים כל שנתיים-שלוש. בחצרות הגנים השכורים אין מתקנים קבועים, אין אפשרות לדאוג לפיתוח גופני, תנועתי, מוטורי. משמעות הדבר היא היעדר היכולת לפתח אקלים חינוכי בגני הילדים. בנסוף, מתנים תכופות בעלי הנכסים את השכרתם בהעסקת קרובות משפחה כגננות/סייעות, כמובן, ללא קשר לכישורים.
גורם מעכב-חינוך נוסף, שעד לאחרונה היה סמוי הוא מעורבות השב"כ במינויים. רונית תירוש, מנכ"ל משרד החינוך, אישרה את הסוד הגלוי במסיבת עיתונאים בתחילת השנה. בראיון לעיתונאי אריה דיין (הארץ, 29.9.04), אמר הד"ר ח'אלד אבו עסבה, יו"ר הוועד המנהל של עמותת סיכוי, מרצה בבית הספר לחינוך של מכללת בית ברל ומנהל מכון "מסאר" למחקרים חינוכיים: "מעורבותו העמוקה של השב"כ בכל תחומי הפעילות של מערכת החינוך הערבית גורמת נזק בלתי הפיך למערכת. העובדה שהמערכת נשלטת על ידי גורמים לא פדגוגיים ושכל המעורבים מודעים לכך, יוצרת ניכור גם אצל התלמידים, גם אצל המורים וגם אצל ההורים", הסביר. "מנהל שמתמנה באישור השב"כ מאבד את סמכותו בעיני התלמידים וההורים, הוא נתפש כאדם בעל סמכות פדגוגית פגומה. מורה שיודע ששיקולי המערכת אינם מקצועיים מרגיש מנוכר למערכת, לא שייך אליה. באקלים כזה אין שום אפשרות לקיים חינוך נורמלי".
הד"ר דפנה גולן-עגנון, אשר כיהנה בשנים 2001-1999 כממונה על צמצום פערים בהנהלת משרד החינוך, אומרת שבנוסף לשליטה בנעשה בבתי הספר הערבים, מבקש נציג השב"כ במשרד החינוך להביא לידיעתו גם כל מינוי של מורה ערבי בבית ספר יהודי.
לגורמי הביטחון יש כמובן נימוקים מוצקים לחיוב מעורבות השב"כ, אם כי גם ועדת דוברת המליצה לבטל אותה. כרמי גילון, לשעבר ראש השב"כ, מצא עם כניסתו לתפקיד כמה סתירות בין פעילות השב"כ במשרד החינוך לבין רוח הדמוקרטיזציה שנשבה בישראל עם חקיקת "חוק יסוד: חופש העיסוק" ו"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". "התחלתי לחשוב שהשב"כ צריך להתאים את עצמו למציאות החברתית המשתנה", אומר גילון. "מצד שני חשבתי, ואני חושב גם היום, שחייבים למצוא דרך להביא בפני מקבלי ההחלטות את המידע הרלוונטי על המועמדים לתפקידי הוראה. אני לא חושב שאיש התנועה האיסלאמית, הדוגל בחורבנה של ישראל, יכול להיות מנהל בית ספר." (הארץ, 29.9.04)
כך או כך, מערכת החינוך הערבי בישראל במצוקה, ואת מחיר השלכות המצוקה הזו משלמים כולנו, הן בחברה והן בכלכלה. מהם הגורמים למצב זה? כיצד אפשר לשנות אותו? על כך במפגש על שוויון בחינוך שעורכת קבוצת סיכוי במשגב ביובלים.
|
