סיכוי - מקדמים שוויון ושותפות בין האזרחים הערבים והיהודים

להורדת הפרסום כ-PDF

כ-90% מהמוזיאונים מתעלמים מהקהל הערבי – #מוזיאונים_דברו_ערבית!

בפעם האחרונה שביקרתם במוזיאון – ראיתם שילוט בערבית? במשך שנים ארוכות מוזיאונים מובילים פשוט מתעלמים מחמישית מאוכלוסיה – האזרחים הערבים. מחקר חדש שלנו בסיכוי מצא כי במרבית המוזיאונים אין תרגום לערבית במוצגי המוזיאון ואין הדרכות, שירות או מידע מינימלי בשפה הערבית. ללא שילוט, הנגשה באתר האינטרנט או ברשתות החברתיות, המוזיאונים מסמנים למבקרים הערבים – אתם וילדכם אינכם מוזמנים.

הדרה גורפת כזאת מעבירה מסר חמור, האזרחים הערבים והשפה הערבית הם שקופים, ואינם חלק לגיטימי מהחברה והמרחב. אבל מוזיאונים הנתמכים גם ע"י מימון ציבורי של משרדי ממשלה ורשויות מקומיות ואמורים לשרת את הציבור הרחב – חייבים להיות נגישים גם לאזרחים הערבים! ביקור במוזיאון אינו פריבילגיה השמורה רק לקבוצה אחת באוכלוסיה – לכל האזרחים יש זכות לגישה שיוויונית לתרבות.  

המחקר החדש

מחקר מדיניות חדש של סיכוי שבחן 20 מוזיאונים ברחבי הארץ מצא כי הערבית חסרה במוזיאונים בכל הרמות, לא רק בשילוט: ברובם המכריע של המוזיאונים לא ניתן לקבל הדרכה בערבית, לא הקלטה אלקטרונית ולא מדריך אנושי דובר ערבית. אפילו את המפות והעלונים 85% מהמוזיאונים לא מתרגמים לערבית. 70% מאתרי האינטרנט של המוזיאונים לא מספקים מידע על התערוכות והפעילות שלהם בערבית, ו-90% מהמוזיאונים אינם מפעילים עמוד פייסבוק בערבית (יוצאי דופן – המוזיאון לאומנות האסלאם ומוזיאון ישראל).
אבל אפשר לעשות שינוי, כפי שכבר הוכיחו מספר מוזיאונים – ברכות למוזיאון האסלאם, מוזיאון המדע ומוזיאון ארצות המקרא. מנכ"לי מוזיאונים, אוצרים ומקבלי החלטות – הכוח נמצא בידיים שלכם! במחקר אנו מספקים המלצות פשוטות, שאפשר ליישם תוך זמן קצר והשקעה סבירה. יש לפתוח את המוזיאונים לקהל נוסף ורחב יותר – קראו עוד במחקר המלא.

הקמפיין

מבקרים ערבים במוזיאונים – כדי להביא את השינוי, אנחנו זקוקים לכם! כתבו לנו, ספרו לנו על החוויות שלכם – בביקור שלכם, עם או בלי ילדיכם. האם השפה הערבית הייתה נוכחת במוזיאון? איפה היא חסרה לכם, ואיך זה השפיע על החוויה שלכם? אנחנו נפרסם את הסיפורים, ונפנה למוזיאונים המדוברים. יחד ניצור שינוי! חפשו את הקמפיין ברשתות החברתיות: #מוזיאונים_דברו_ערבית, #العربي_حقك_بالمتاحف

ההשקה – וובינר

צפו ב"למה מוזיאונים לא מדברים בערבית?": דיון מרתק עם מומחי תרבות ומובילים בתחום באקדמיה ובמוזיאונים: מנכ"ל מוזיאון אמנות האיסלאם, נאדים שיבאן, האמנית והאקטיביסטית חנאן אבו חוסיין והחוקרת ומרצה לאמנות מהמכללה האקדמית בית ברל, ד"ר ורד חרותי. את האירוע הנחתה ד"ר גל הרמט, מנהלת הפרויקט החדשני "הממגדרת" – מומחית בביקורת אידיאולוגית למוזיאונים ואתרי תרבות, בעלת דוקטורט בניתוח מגדרי לניהול סכסוכים ומאסטר במגדר.

"ילדי שאלו אותי שוב ושוב – איפה הערבית?" – הסיפור של חנאן

"שמי חנאן מרג'יה, מהיישוב אעבלין. מאז שהייתי קטנה התעניינתי בהיסטוריה, מורשת ונרטיב – בשבילי מוזיאון זו חוויה שלא קל לוותר עליה, וכמעט בכל מדינה שנסעתי אליה ביקרתי במוזיאונים באזור. למרות זאת, לקח כמה שנים עד שלקחתי את ילדי למוזיאון בישראל. למרות הבעייתיות בנרטיב  המוצג במוזיאונים בישראל שאני מודעת לו היטב, ולמרות שידעתי מראש שמוזיאונים בישראל אינם מונגשים לחברה הערבית, עדיין החוויה בפועל של ביקור במוזיאון ישראלי עם ילדי אכזבה אותי יותר מהצפוי.

בני הבכור היה בן 6, ולמרות ההתרגשות מהביקור במוזיאון לראשונה – הרגיש מנוכר ולא שייך למרחב. בכניסה למוזיאון לא נראתה מילה אחת בערבית – למרות שהתצוגות היו מיועדות לילדים בתקופת החופש הגדול בעיר מעורבת. הבן שלי, שרק עתה התחיל לקרוא בשפה הערבית, שאל אותי פעם אחר פעם למה אין מילים בערבית, למה הכול בעברית. הוא חיפש שילוט בערבית שיוכל לקרוא ולא מצא, מלבד שלטים בודדים שלא הכילו מידע חשוב ומרכזי. הייתי צריכה לתרגם לו את כל ההסברים לערבית, ועם הזמן ועם הרעש מסביב – הוא התחיל לאבד עניין וביקש ממני לצאת.
כאמא חשוב לי לחנך את ילדי להרגל של ביקור במוזיאונים, כי אני מאמינה שבעזרת החיבור לתרבות, אומנות והיסטוריה, אנחנו יכולים להילחם באלימות, לפתח את היצירתיות שלהם ואת רצונם לעזור לאחרים ולפתח את החברה שבה הם חיים. יש קשר בין גל האלימות שמשתולל בחברה הערבית כיום והמחסור במקומות בילוי ופנאי ומסגרות לנוער אחה"צ, מה שיוצר ואקום מסוכן. חשוב להקים מוזיאונים בחברה הערבית, ועד שהשינוי הזה יקרה – חשוב מאד שמוזיאונים בישראל יונגשו בשפה הערבית. תרבות היא אוצר חשוב שצריך להיות מונגש ומיועד לכל אזרחי המדינה, ילדים ומבוגרים – לא רק לקבוצות נבחרות".

"יום הכיף עם ילדיי הסתיים באכזבה" – הסיפור של סלווא

 

"שמי סלווא דיאב, מהיישוב טמרה.
בסוף חופשת הקיץ, התרגשנו לנסוע כל המשפחה למוזיאון תל אביב לטבע הצמוד לאוניברסיטת תל אביב – שם למדתי לפני שנים. יצאנו יחד כל המשפחה – אני, בעלי ושני ילדינו בני ה-7 וה-9. זה היה יום מיוחד – כל המשפחה יחד, ברכב אחד, בדרך ליום מלא הפתעות. הבנים שלי מאוד אוהבים חיות, ואיך שהגענו היה מרגש לראות את ההתלהבות על הפנים שלהם – מכל חיה וחיה. רצינו לצלם כל חיה ולשמחתינו לצד כמעט כל מוצג היה שלט גם בערבית, והילדים שלי הצליחו להסתובב באופן עצמאי ורק רצו לדעת יותר ולקלוט עוד ועוד ידע.

עד שהגענו לחלק מהסיור שנמצא מחוץ לבניין המוזיאון – בתחנות האלה המידע לא היה זמין בערבית. הרגשנו שנתקלנו במחסום, שמונע מהילדים להבין, להשתתף בחוויה ולרכוש ידע. כמובן שהתחלתי לתרגם את הכתוב בעברית לילדי, אבל ראיתי על פניהם שהם מאבדים עניין, הבעת פניהם השתנתה מהתלהבות לייאוש, והיה ניכר שהחוויה כבר לא מרגשת כמו בחלקים הראשונים של הסיור. החלק השני של הסיור היה מאכזב, כאמא – היה לי קשה לראות על פניהם של ילדי את תחושת הזרות וחוסר השייכות, ואת השינוי החד והלא מובן – מההנאה בתוך המוזיאון, לאכזבה בתחנות".

"בזכות הערבית – הבת שלי התחברה לפעילות!" – הסיפור של יסמין


"שמי הוא יסמין חגיראת מכפר נחף, בעלי הוא אמן ערבי (מחמוד קייס), וחשוב לשנינו לגדל את הילדים שלנו להערכת אומנות. כשאנחנו מטיילים בארץ עם הילדים – חשוב לנו לעצור בגלריות ומוזיאונים. אנחנו מעדיפים מוזיאונים שהשפה הערבית מונגשת בהם באופן מקסימלי – כדי שהילדים יוכלו לחוות את הביקור במלואו.

כשביקרנו במוזיאון ישראל בירושלים, הייתה לנו חוויה חיובית ומעשירה. בילינו שעות במוזיאון – ביקרנו במחלקת האמנות, בתערוכות המשתנות, במדור הילדים, ועברנו בתערוכות אמנות היסטוריות. אני זוכרת לטובה במיוחד שעצרנו בתערוכה של אמנית ערביה, שכללה פעילות אינטראקטיבית עם הצופים. בגלל שהטקסט אודיו היה זמין גם בערבית, הבת שלי יכלה להבין ולקחת חלק בפעילות. פגשנו במוזיאון גם קבוצת ילדים שהיו בביקור במסגרת בית הספר – זה היה משמח לראות עוד מבקרים ערבים וילדים סקרנים במוזיאון.

אמנם חשוב לנו להכניס אמנות לחיי הילדים ולבקר בכמה שיותר מוזיאונים, אבל לרוב אנחנו מעדיפים שלא להגיע למוזיאונים בהם ההדרכה היא רק בעברית, במיוחד כשאנחנו עם הילדים. חשוב לנו שירגישו שייכים וחלק בלתי נפרד מהחוויה."

 

 

 

 

Silence is Golden