סיכוי - העמותה לקידום שוויון אזרחי (ע"ר)

מה זה חברה משותפת ומה ההבדל מדו-קיום?

המרחב שאנחנו חיים בו הוא הבית המשותף של כל האזרחים – יהודים וערבים כאחד. כדי שהחברה תהיה באמת משותפת צריך שיתקיים בה שוויון בכל הרמות, גם במשאבים החומריים אך לא פחות חשוב מכך צריך שיתקיימו יחסי אמון וכבוד בין הקבוצות. בחברה משותפת הקבוצות השונות מכירות בכך שהמגוון בחברה מייצר עושר תרבותי ומחזק סולידריות חברתית – בלי לוותר על הזהות והנרטיב הייחודיים לכל קבוצה לאומית. להבדיל ממושגים כמו "דו-קיום" או "סובלנות", חברה משותפת מדגישה את החשיבות של שותפות, הכרה ושוויון בכל הרמות. "דו-קיום" יכול גם לייצג מצב בו כל קבוצה חיה בנפרד ללא חיכוך, ואילו חברה משותפת מחייבת דיאלוג ומגע משמעותיים, הכרה ולגיטימציה לזהות קולקטיבית, מורשת ותרבות של שני הצדדים.
בחצר של המשרד של סיכוי בחיפה, לדוגמה, יש לול תרנגולים, ובנוסף לתרנגולים יש שם גם צבים, ארנבים, וחתולים. והם חיים שם יחד בלי לאכול אחד את השני, זה ליד זה. אבל הם לא מכירים זה את התרבות והשפה של זה, אין ביניהם אינטראקציה. לזה קוראים דו קיום. בחברה משותפת, יש הכרות ולמידה הדדית, כך שכל קהילה שואפת ללמוד את השפה והתרבות של הקבוצה האחרת איתה היא חולקת מרחב וחיים.

אבל חברה משותפת לא אומר לוותר על הזהות שלי?

בכלל לא.
כדי לייצר חברה משותפת, חזקה ובריאה יש לדאוג שבני הקבוצות הלאומיות יוכלו לשמור על זהותם ולהכיר אותה, את הקבוצה אליה הם משתייכים ואת הנרטיבים הייחודיים לה. היכרות עם תרבות קרובה אך אחרת יכולה להציב מראה – לחדד דילמות ולהרחיב ולהעשיר את המבט על הזהות העצמית. כשזה בא יחד עם היכרות והכרת המקום הייחודי של הקבוצות האחרות ועם דאגה לשוויון עבור כולם – ניתן לבנות חברה משותפת באמת.

אוקי, אז איך יוצרים חברה משותפת?

קודם כל, דרך חינוך! חברה משותפת ושוויונית מתחילה בחינוך. כפי שמבקר המדינה אמר, חינוך לחיים משותפים עובר דרך תשתית ארגונית, תקציבית, אופרטיבית ופדגוגית חזקה המקדמת עשייה מערכתית אפקטיבית וארוכת טווח למניעת הדרה וגזענות בקרב תלמידים כלפי האחר – גם כשאינו נוכח או נמצא במגע ישיר. כך קבעו ועדות ציבוריות שונות ומבקר המדינה שעסקו בנושא בעשור האחרון והגיעו למסקנה שיש צורך דחוף בחיזוק החינוך לחיים משותפים בישראל.
על מנת לקדם מטרות אלו, אנחנו בסיכוי, באמצעות תחום "חינוך לחיים משותפים", קוראים לחזק את לימודי השפה הערבית במערכת החינוך העברית, להגביר את הנוכחות של החברה הערבית בחומרי הלימוד ולהשקיע בפיתוח מיומנויות חינוך לחיים משותפים בהכשרות המורים ובפיתוח המקצועי שלהם.
קראו עוד: לחצו כאן

איך אפשר לדבר על חיים משותפים כשיש אלימות בין ערבים ויהודים?

דווקא עכשיו, אחרי פרוץ האלימות המכאיבה שהיינו עדים לה במאי 2021, ברור יותר מתמיד שחינוך נגד גזענות אינה פריבילגיה ולא מותרות. האלימות שראינו פורצת בין אזרחים ערבים ויהודים היא תוצאה, בין השאר, של הפקרת החינוך לחיים משותפים. כדי שנוכל לחיות במציאות המקוטבת והשברירית בישראל דרושה מערכת חינוך שתחזק את החינוך נגד גזענות ואת הסובלנות בקרב התלמידים. מערכת חינוך שתדאג להנכיח את החברה הערבית- פלסטינית בספרי הלימוד, את האזרחים הערבים כשווי זכויות, להשקיע משאבים ולבנות תוכניות ארוכות טווח כדי להכיר את החברה הערבית באמצעות לימוד השפה הערבית, ושתדע להכשיר את מחנכיה ללמד על הקונפליקט היהודי- ערבי באופן מורכב. בתוך מציאות של אפליה ארוכת שנים כלפי האזרחים והתלמידים הערבים בישראל, בתוך יחסים של סכסוך לאומי מתמשך, מערכת החינוך מוכרחה להיות מודל של סובלנות וסולידריות לא רק בין דומים.

לא חשוב יותר ללמד את הילדים אנגלית כדי שיתקדמו מקצועית?

המניע המרכזי ללמוד אנגלית הוא אינסטרומנטלי – כדי להתקדם בעולם ההשכלה והתעסוקה. והוא צורך משותף לערבים ויהודים. המניעים המרכזיים עבור יהודים ללמוד עברית רבים ומגוונים יותר – מעבר לתועלת היום-יומית במקומות העבודה והמרחבים המשותפים, לימוד הערבית הוא בעל תועלת חברתית, ערכית וחינוכית מרחיקת לכת בעלת השלכות חשובות על עתיד היחסים בין הקבוצות בישראל. היכרות עם השפה הערבית מפיגה חששות ותחושות ניכור ופותחת פתח להיכרות עם התרבות והמורשת הערבית והאזרחים הערבים בישראל. מחקרים מראים כי לימוד שפת המיעוט יכול להקנות כלים להפחתת עוצמת הסכסוך. ככל שתהיה פחות ופחות הפרדה ויותר הכרות מעמיקה בין ערבים ויהודים בתחומי חיים מגוונים, כך תגדל החשיבות לצמצום הניכור והעוינות בין הקבוצות ובמתן כלים להתמודדות עם בורות וגזענות.

רוב הערבים דוברים עברית, למה יהודים צריכים ללמוד ערבית?

השפה הערבית אינה רק כלי לתקשורת, אלא גם גשר להיכרות עם התרבות, ההיסטוריה, והרבדים העמוקים של החברה הערבית. היכרות זו חיונית לשיפור מערכת היחסים בין יהודים לערבים בישראל. מטרה זו חשובה במיוחד, לאור העובדה שכמחצית מאזרחי ישראל היהודים גדלו להורים דוברי ערבית ברמה כזו או אחרת.
התלמידים של היום יהיו אזרחים בחברה שבה המפגש בין ערבים ליהודים יהיה חלק מחיי היום־יום, במרחב האקדמי, בשוק העבודה ובמרחב הציבורי. עוד הרבה יותר מהיום. האזרחים הערבים הם כ-18% מאזרחי המדינה והם מיעוט יליד כאן. הם אכן לומדים וצריכים להכיר את השפה והתרבות של קבוצת הרוב היהודי על מנת להשתלב אבל אם רק הם ילמדו ויידעו את השפה העברית, האזרחים היהודים יאבדו נכס משמעותי ולא יוכלו להכיר באופן אמיתי את החברה והתרבות הערבית.

מה מערכת החינוך יכולה לעשות בשביל לקדם חברה משותפת?

למערכת החינוך יש כוח להשפיע על בניית חברה משותפת ושוויונית. מערכת החינוך מקנה ידע וכישורים באופן יום-יומי לאורך שנים ומשפיעה על עיצוב תפיסת העולם והערכים של הדור הבא. אך כיום, בוגרי מערכת החינוך מסיימים 12 שנות לימוד ללא ידיעת השפה הערבית ועם מעט מאד הכרות עם התרבות, ההיסטוריה, והחברה הערבית.
לדוגמה, רק 1.6% מהיהודים מעל גיל 20 מעידים על עצמם שהם יכולים לנהל שיחה יומיומית בזכות לימודיהם בבית הספר, זאת למרות שזהו לכאורה מקצוע חובה בחטיבות הביניים כבר עשורים. בנוסף, בחינה של ספרי הלימוד במערכת החינוך בישראל מעלה כי אין כמעט ייצוג של דמויות ערביות או מקומות ערביים בתוך חומר הלימוד. מחקר שערכנו הראה כי קיימת נוכחות אפסית לחברה הערבית בחומרי הלימוד במערכת החינוך העברית, כך שהמציאות המתווכת לילדים יהודים בישראל הינה נטולת ערבים.
הדרה זו, של חמישית מאזרחי המדינה בעלת השלכות מרחיקות לכת בייחוד בשל הסכסוך הלאומי והמורכבות הפוליטית הקיימת בישראל. מרבית הילדים היהודים לא יפגשו ילדים ערבים בשכונה ולרוב גם לא במהלך 12 שנותיהם בבית הספר. במקום שבו סקרנות וידע מצומצמים נוצר ואקום, אליו נכנסים סטראוטיפים, ניכור ופחד הניזונים מהשיח היומיומי בישראל. על כן, מערכת החינוך מוכרחה לגשר על הפער הזה.
מערכת החינוך צריכה ללמד ערבית ליותר תלמידים, למשך יותר שנים ובצורה הרבה יותר מכוונת למיומנויות תקשורת והיכרות עם החברה הערבית בישראל. בנוסף, הנכחה ראויה של החברה הערבית בחומרי הלימוד של בתי הספר תוכל לסייע לגשר על הפער. מערכת החינוך בישראל הוכיחה כי היא מבינה את החשיבות בהנכחה ראויה וכי כאשר הדבר נדרש, היא מסוגלת לתקן את הייצוג בחומרי לימוד על ידי יישום חוזרי מנכ"ל. כך למשל נעשה לתיקון עיוותים מגדריים שהיו קיימים בחומרי הלימוד וכן לגבי ייצוגם הראוי של עדות המזרח ויוצאי אתיופיה. סיכוי מאמינה כי יש להרחיב את אותה המחויבות גם לשוויון גם כלפי האזרחים הערבים.

יש בישראל דוברי רוסית, אמהרית ואנגלית, למה לתעדף דווקא ערבית?

המיעוט הערבי-פלסטיני בישראל הוא המיעוט הילידי היחיד בקרב אזרחי המדינה והגדול ביותר בין קבוצות המיעוט בישראל. הוא נולד כאן ושפתו מהווה חלק חשוב מהתרבות ומהמרחב הגיאוגרפי. לאורך השנים השפה הערבית קיבלה מעמד מיוחד ולעיתים אף רשמי בערכאות משפטיות והחלטות ציבוריות שונות. נוכחות שוויונית של השפה הערבית במרחבים הציבוריים תקדם שיח וכבוד הדדי בין האזרחים החיים כאן, לצד הנכחה של הזהות התרבותית והלאומית הייחודית למיעוט הערבי הפלסטיני. בקרב האזרחים היהודים בישראל ישנן קבוצות שעברית אינה שפת אימם; עם זאת, עבור בני קבוצות אלה השפה העברית היא חלק בלתי נפרד מזהותם הלאומית והקולקטיבית. לא כך הדבר עבור האזרחים הערבים, אשר העברית היא שפה החיצונית לזהות הקולקטיבית, התרבותית והלאומית שלהם שהמדינה כופה עליהם. מעבר לכך, לשפה הערבית יש משמעות תרבותית עבור רבים מהיהודים בישראל – כשפת מורשת של כ-50% מהיהודים בישראל, יוצאי מדינות ערב וצפון אפריקה וכשפה חשובה במסורת ובהגות היהודית – ועל כן להנכחה שלה במרחב הציבורי וללימודה במערכת החינוך יש ערך מוסף, שכן היא עשויה לייצר גשר וחיבור חשוב בין ערבים ויהודים החיים כאן.

Silence is Golden